Article
תכנית לראש חודש (1971)
המשברים הדתיים הפוקדים את המדינה מזמן לזמן מחווים סכנה חמורה לשלום החברה הישראלית במדינה, לעתידה של המדינה כולה, ואף לתפוצות. אם אמנם יש להם למשברים אלה יסודות במפלגתיות ופוליטיזציה מחד, ובשנאת הדת מאידך, ברור שאין אקוף את הפרובלימה הדתית במדינה אך ורק על חשבון של אינטרסים צרים וצוררים אלה. המציאות עצמה יוצרת סיכסוכים שאי-אפשר להמלט מהם אלא על ידי עימות עם העובדות הערטילאיות. אחד הגורמים העיקריים להפרעת השלום הפנימי בציבור הוא השבת. כמה מכאיב הוא הפאראדוכס הזה – השבת שניתנה לאחד את העם, יום ״מנוחת אהבה ונדבה – מנוחת שלום ושלוה והשקט ובטח״ – הפך למקור של מריבה והאשמה, שנאה כבושה ואיכה גלויה. למען העם, למען השבת, למען השלום ולמען השם! מוכרח שייעשה כל מאמץ לפתור בעיה זו, אם לא כולה, לפחות מקצתה.בתור אורח לרגע, הנני רוצה להתגבר על ראיית הפגע בלבד, ולחשוב גם על דרכי הפתרון. האיבחון ידוע, ואין בו שום חידוש. בשבוע שששת ימים בו מוקדשים לעבודה ובקשת פרנסה, נשאר רק יום אחד, שהאזרח יכול לבלות בו כאוות לבו. בטיול ובסיור, בביקור ובבידוד. האזרח הלא־דתי שלא טעם טעם שבת, או שאינו שומרה מטעמים מצפוניים, תובע את הזכות להתנהג כיום זה כפי שהוא רוצה. אם רצונו לעשות שבתו חול, אין למנוע ממנו זכות זאת במדינה דמוקראטית, באשר הוא מרגיש עצמו מקופח, אם מנסים לכפות עליז את השבת. גם היהודי שומר המצוות סובל משיטת העבודה השלטת כיום: אין לו אפילו יום אחד בשבוע, שבו יוכל לבקר אצל קרובים וידידים או, אם רצונו בזה, להשתתף בפעולות ספורט או בידור. אולם ודניאלה אינה בעיקר בעית היחיד והחופש שלו אלא זו שאלה של הציבור כולו, ואירועים שהם ענין לכל המדינה כולה! אירועי ספורט ובידור, כנסים וקונצרטים וכדומה.בבר הוצעה כמה פעמים תרופה למחלה זו: הנהגת שבוע עבודה של חמשה ימים, נוסח כל מדינות המערב. עד היזם לא נתקבלה הצעה זו מטעמים כלכליים — ביטול של כחמישים ימים נוספים לשנה היא הצעה שאינה נסבלת במצב הכלכלי הנוכחי. באתי איפוא להציע בזאת "תכנית של ראש חודש", שיש בה כדי לשמש כפתרון־ ביניים לבעיה חמורה זו, שאף יחזיר את העטרה לחג קדום של עם ישראל, דבר שיוסיף לרבגוניות של חיינו המחודשים כארץ.הרעיון הוא, שראש־חודש יוכרז כיום־חופש מעבודה. ביום זה תהיה לאזרח הזדמנות לנסוע ולשכות, לבקר ולשחק, למלא את צמאונו לתרבות או לבידור, מ…
