Dear Rabbi and Mrs. Jung: I know you will excuse me if I am brief in this note, but the press of official duties and personal matters make it impossible to elaborate as I otherwise would have wanted to. From the introduction you can understand that I am quite occupied with "personal matters." This week-end Mindy gave birth to a baby girl and, thank G-d, both mother and daughter are doing well. We are really sorry that the happy event did not occur before you left for Iran, but we know that your good wishes from afar are close to us here.There is nothing new in the Center except that we are all looking forward to your return.Sincerely,Rabbi Norman Lamm

שנים שנים באו אל נח. מדרש הנעלם: אלין יומין דגומרין בהן את ההללי וזוהי פליאה נשגבה אמנם החיד"א: שנים שנים – היינו ב' ימים של פסח וב' של שבועות (בחו"ל); בא"ו בגי' = שמנה ימי חנוכה; א"ל נ"ח בגי' = חנוכה. ולע"ד – המראה של הבהמות והחיות נוהרים אל התיבה שנים שנים ה' וצאי נפלא ומעורר מחשבות אהבה ואחלה לרעות. ולך, כוונת המדרש היא שבזמן שיש "שנים שנים" – גומרין את ההלל, כולו שבח. והנה אנו רואים זוג זה, יוסי ורות – "שנים" אלה, האהבה ורעות בנו להם "תיבה" נהגרה של חובה וכבודו תורה. ועכשיו זכינו שייכנסו לתיבה זו, דהיינו ביתם היפה, עוד "שנים" – התאומים יוסף ואריאל – יחד עם אחותם טל – החוט המשולש לא במהרה יזתק. וה"ר שהתיבה הזאת, עם ה"שנים שנים," תתחזק ותכונן...

Dear Rabbi Lamm, Many thanks for your recent article concerning the naming of a newborn after a living person. Your article mentioned a family story which was often repeated by my father a"h, and after his passing by my Uncle Sol a"h, his older brother. My grandfather HaRav Zvi Hirsch Green was dayyan and advisor to the late Rav Hacolel Rav Yaakov Yoasef zt"l. It was my grandfather's a"h tradition to name sons in memory of great Rabbis. Rabbi Jacob Joseph ע"ה had suffered a severe stroke and was gravely ill. My grandfather ע"ה was surprised when with the impending birth of his next child, the Rav Hacolel ע"ה suggested that it be named after him. It was my grandfather ע"ה who reminds of the Rav Hacolel ע"ה of the מנהג not to give a name after the living. The Rav Hacolel ע"ה official the prevailing practice but explained the exception of his case:"גוסס נחשב כמת!"Best wishes to you and your family for a year of good health and happiness.כתיבה וחתימה טובהSincerelyAaron

גמרא שבת כ"ג ע"ב: בעי רבא – נר חנוכה וקידוש היום מהו? קידוש היום עדיף משום תדיר, ושאינו תדיר – תדיר קודם, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא? בתר דאיבעיא הדר פשטה – נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. תוספות שם: לפיכך כשחל ראש חודש טבת בשבת, אז ההפטרה היא “נרות זכריה” – לא “השמים כסאי” – דפרסומי ניסא עדיף מתדיר. ולעניין מפטיר – תחילה ראש חודש, דתדיר, ואח"כ חנוכה, כיון דמצי למעבד תרוויהו – עבדינן תרוויהו, ותדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. יש שני מיני יהודים דתיים ושני מיני הורים – מין אחד של “הפטרה”, ששיטתם היא או–או: או תדיר או פרסומי ניסא, ואין להם הסבלנות לחטט אחרי פתרון יותר מעולה. ויש כאלה שהם הטיפוס של “מפטיר” – דהיינו, מחפשים אחרי דין של “מצי למעבד תרוויהו”, ולא לדחות אלטרנטיבה טובה אם אפשר בלאו הכי. חיה ודוד – הם מבני “מפטיר”, אינם מרוצים מהשקפה צרה, תמיד מבקשים אופק יותר רחב. כך הם אדוקים בשיטת תורה ומדע... שמים לב תמיד לבנותיהם היקרות, ובו בזמן עוסקים בצורכי ציבור וגם מקצועיהם אינם נזנחים... התינוקת המתוקה שאנו חוגגים בשמחה לידתה – כינו שמה פנינה מאירה, צירוף של שמות אבי–מורי ואמי מורתי, עליהם השלום: פערל (פנינה) ומאירה (מאיר שמואל). ומה מאוד גדולה שמחתי שזכרונם מונצח ע"י בתה של בכירתי תחיה. אמא ע״ה הייתה יותר בגדר “תדיר” – אהבתה לנו הייתה תדירה ותמידית ובלי הפוגות... ואבא ז״ל היה יותר בחינת “פרסומי ניסא” – השתעשע בהשגותיהם והצלחותיהם של בניו ובנותיו כאילו קרה לו נס שעליו לפרסם... אבל שניהם היו “מפטיר אידך” כפי הגדרתי לעיל. בחג האורים הזה, בשמי ובשם רעייתי, הנני מאחל לחיה ולדוד – ולטובה ותמר ואריאלה ואהובה – מזל טוב, ויהי רצון שהבת המתוקה החדשה כשמותיה כן היא: פנינה המאירה את בית הוריה, וסביה וסבותיה, וכל בית ישראל – אמן ואמן.

נשאלתי באחד שאשתו בהריון, ואבי אמו ביקש ממנו שכשתלד אשתו בשטו״מ שיקראו את הילד על שמו ואף אם הוא בחיים חיותו, ושימצא סיפוק נפש מזה. אמנם מנהגנו הוא שאין מכנים את הבן בשם אביו או זקנו או שום אדם חי, אבל כאן הלא סבו ביקש זאת מידו והוא רוצה לעשות נחת רוח לו, כדת מה לעשות. הנה יש לעיין בשאלתנו מכמה נקודות: א) אם מנהג זה קובע עד כדי כך שיש איסור אם מבטלים אותו; ב) אם יש יסוד בהלכה למנהג זה; ג) אם יש מצוה לכבד אבי אביו, ואם זה שייך לנ״ד; ד) אם אמנם יש מצוה כזו, האם אבי האב יכול למחול על כבודו; ה) האם המצוה היא לכבד כל סבא, או רק אבי אביו ולא אבי אמו.אמקור המנהג שלנו הוא בספר החסידים סימן ת״ם (מהד׳ ה״ר ראובן מרגליות, הוצ׳ מוסהר״ק), וז״ל: נכרים שקוראים לבניהם בשם אביהם אין בכך כלום, והיהודים מקפידים על כך, ויש מקומות שאין קורין אחר שמות החיים אלא אחר שכבר מתו, עכ״ל. והנה לשונו מגומגם, ויש לפרש דבריו באחד משני אופנים: או שאין לחוש לאיסור של חוקות העכו״ם בזה שקוראים לבן ע״ש אביו ואף יש יהודים שמקפידים לעשות ג״כ כזה, דהיינו שדוקא קוראים בשם האב החי, אלא שיש מקומות שנהגו לא לעשות כן; או שאין לחוש לאיסור בחקותיהם לא תלכון אף אם יש יהודים שמקפידים מטעם זה לא לעשות כן, אבל נהגו שלא לקרוא לבן בשם אדם חי.עכ״פ מדבריו נראה שאינו אלא מנהג, ולפי עדותו של ספר החסידים המנהג נתפשט רק במקומות אחדים ולא בכל יהדות אשכנז. וכידוע אחינו הספרדים אין להם מנהג זה ורבים מהם דוקא קוראים לבניהם בשם האב או הסבא החי. והשואל שלנו הוא מבני אשכנז ולכן שאל מה ששאל.בדרך כלל מן הדין חייב אדם לקיים מנהג אבותיו, ושני טעמים לדבר: מפסוק אל תטוש תורת אמך, ומטעם נדר ולתא דבל יחל דברו.המקור לטעם הראשון הוא בפסחים דף נ׳ ע״ב: בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון (רש״י: יום השוק של צידון בע״ש והם מחמירין על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת), אתו בנייהו קמיה דר׳ יוחנן, אמרו לו, אבהתין אפשר להו (רש״י: להמנע מן השוק שעשירים היו) אנן לא אפשר לן, אמר להו, כבר קבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. וכ״ה בחולין דף צ״ג ע׳ב ובהרבה מקומות אחרים בש״ס.והטעם השני הוא שמנהג הוי בגדר נדר, וכן איתא בשו״ע יו״ד סי׳ רי״ד סעיף א׳, דברים המותרים והיודעים בהם שהם מותרים נהגו בהם איסור הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להת…

לכבוד הרה״ג הר״ר נחום לאם שליט״א, נשיא וראש ישיבת ר׳ יצחק אלחנן: שמחתי מאוד בהופעת קובץ ״בית יצחק״ מאת תלמידי הישיבה הק׳, ראשיה ומשיבי שיעוריה. כל המעיין בה ימצאנה קנקן חדש יפה ומהודר, מלא ישן נושן מיין תורתנו הקדושה. נשתעשתי ביחד מהחבו״ד של מעכ״ת בשאלה המסובכת אשר דן בה. ובהיותי מעיין בדבריו עלו בליבי מחשבות דברים, פעם יבדוק יפעם לחזק, וכדרכן של לומדי תורה כמו שדרש חז״ל על הפסוק ברזל בברזל יחד וכו, מה הברזל הזה אחד מחדד את השני,