Article
רשמי ביקור קצר במדינת ישראל (1971)
חזרתי לדירתי בירושלים בעשר בבוקר. מוצא אני שם שני טכנאי טלפון מתרעננים בכוס תה שהגישה להם רעיתי. הם שותים בגילוי ראש. ראש המדברים פנה אלי (לא הכיר שהנני רב, ודאי משום שאינני בעל זקן ואמר. "אתה דתי?" כן. "אם כן, ודאי זה מפריע לך שאני שותה וראשי מגולה?" "תשתה לברכה ולבריאות", השבתי, "אמנם אני דתי, ובתור דתי יש לי שתי דאגות. ראשית, וזה האינטרס העיקרי שלי, שיהיה ליהודי מה לאכול ומה לשתות. אחר-כך, אם יש לו כבר די והותר, אני מעדיף שיאכל בהיתר, שיברך, ושיאכל בכיסוי ראש כדאיבעי. אינני כופה עליך לא כיפה ולא דת". פניו של אותו טכנאי משתנים, מחשדנות לאושר, ובחיוך קל הוא מרטיט ידו לתוך ילקוטו, מוציא משם כיפה סרוגה קטנטונת, חובשה על ראשו, ואומר, "אם כן, אני שמח לחבוש כיפה".התלמוד (קידושין דף ל״א, ע״א) אמנם פסק הלכה כר׳ חנינא, "גדול מצווה ועדשה ממי שאינו מצווה ועושה". ואילו טכנאי זה חולק וסובר שחלקו עם מי שאינו מצווה ועושה. האם יש בזה לקח לאלה הדואגים לעתידה של היהדות במדינה?"מיליטאריזם" בישראלהמדרשה הצבאית לחינוך, ירושלים. כשלושים פקידי צה״ל, חיל־האוויר והצי לפניי, רובם בדרגת רב־סרן, אלוף־ משנה וכדומה. צעירים מאוד — עד כדי להטיל אימה בלב המרצה מאמריקה, המתפלא שבטחון המדינה מסור בידי צעירים כאלה. הנושא: התמורות שחלו ביהדות אמריקה ויחסיהם למדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים. החלטתי לקנטרם בגוזמאות ומתוך כך לבדקם ולעמוד על טיבם. "ביקורת לנו עליכם, אנשי צה״ל", אמרתי, "יש מן הדתיים שמונים אתכם שאתם מכתיבים את הנצחון לכחכם ולחכמתכם, "כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", וכאותו פרעה שהתיימר "לי יאורי ואני עשיתיני". ואילו החילוניים קובלים עליכם שה,׳מיליטריזם" מבצבץ בתוככם. הצד השווה שבהם — שחצנות צבאית־לאומית. מקשיבי כמעט יצאו מכליהם! כאיש אחד קמו עלי וצעקו: "להד״מ, שקר הדבר, מעולם לא התנשאנו, חושדים בכשרים!" "אלא מאי?" שאלתי. ענה ראש המדברים: "כל העם, לרבות התפוצות, התלכד סביבנו והיינו כאחד. חזרתי ושאלתי: "ותו לא? רק התלכדות והתאחדות בפני סכנה מבחוץ?" "לא", ענה, "יותר מזה! משהו החורג מגדר הרגיל, משהו מעבר ל..." "מה", שאלתי, "מעבר לטבע,) ראה גליון ט״ז של "הדואר".כנראה שרצונה של המשוררת לקשור לבה אל אדם חי (וזה רגיל אצל כל איש ואשה) ולא אל עץ ואבנים. לא את העבר היא מבקשת, כי אם את ההווה!תבוא …