Dear Esteemed Rabbi: As vice president of the Hapoel Mizrachi, may I take the liberty of writing to you today with a request. Since you are a member of the board, I would like to have your opinion on how we can improve the image and standing of our movement. Guided by your expertise and the position you have in the Jewish horizon, we can make our movement what we all dream of.I look forward to hearing from you as soon as possible. Thank you, in advance, for your cooperation.Sincerely,George B. Falk

Dear Immanuel, Many thanks for your kind words and, especially, for sending me a copy of the talk you gave at the Orthodox Union a couple of days before I gave mine. I read your talk carefully – I always peruse your material with the greatest attention! – and my efforts were amply rewarded. It is an excellent summary of the state of Orthodoxy in the world and deserves wide distribution both here and abroad. I was especially impressed by your cogent distinction between power and influence. It is emet la-amitah.However, that does not mean that I agree with everything you say. I commented to you in my last note that I was not completely happy with the report in the press about your statements concerning Centrist Orthodoxy. Now that you were kind enough to let me see the original text, I am even more troubled.The emphasis on Orthodox Centrism is not intended to be adversarial, building on hostility to the Right. It is based, partly, on the simple human need for an identity. The so-called “Yeshiva world” and the Hasidic world have placed us off-limits. We are shunned by them. I am prepared to give you chapter and verse of humiliations that we have suffered over the past years that are illustrative of the animosity of the Right towards everything that Yeshiva University stands for, but I hesitate to do so lest you quite naturally interpret whatever communal decisions I make as mere reactions to personal offense. But anyway, I shall overcome my hesitation and risk mentioning only a few of them, in the hope that you will not misinterpret my communal policies as mere reactions to petty grievances.The story begins sixty or seventy years ago when Dr. Revel first became President of Yeshiva. Try as he would, and despite some initial successes, we were never wholly acceptable to the “Yeshiva world” of his generation. A petty illustration: when Yeshiva moved from the Lower East Side to its present location, it was attacked for symbolically abandoning true Orthodoxy for the allur…

לכבוד הבחור הנעלה ר׳ נועם פרנקל הי״ו, שלומך ישגא, מה מאוד נהניתי מדבריך הנכונים באגרת ששלחת לי כשביקרתי במחנה "מורשה" ביום א׳ שעבר. שמחתי שהשעור שהגדתי אשתקד מצא חן בעיניך, ויותר מזה התענגתי מפירוש המאלף שמסרת לי בשם וקן ראשי הישיבה בימינו, ה״ה הגאון האדיר מוהר״ר זעליג עפשטיין שליט״א. אמנם פירושו על הסוגיא בגיטין דף נ״ו ע״ב הוא חידוש בפשט (וזה חשוב אף יותר מחידוש בפלפול!) והארה יקרה ב״ענוותנותו״ של רבי זכריה בן אבקולס בסיפור הטראגי של חורבן בית המקדש. ובקראי את דבריך בשם רבך נתעורר בי רעיון חדש באותו ענין. תמיד תמהתי שרבי יוחנן האשים את רזב״א ב״ענוותנות״, ולכאורה אין זה מוכרח מעצם הסיפור, עד שבא הרב עפשטיין שליט״א והסביר את הנאמר בגמרא כמו שמסרת לי את דבריו. אולם מלבד זה אינני חושב ש״ענוותנות״ היינו ענוות, כלומר שאדם יודע שהוא קרוב לכלום, שחסר לו שכל או נסיון או טובת לב וכדומה. הרי אותו רבי יוחנן הוא הוא שבמגילה דף ל״א ע״א אמר ״כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו – דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה כי ה׳ אלהיכם הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים, וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. שנוי בנביאים כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש וגו׳, וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות בי־ה שמו, וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות״. והייתכן לומר על הקב״ה ממ״ה שהוא קטן בעיניו ח״ו? והרי בפסוקים שרבי יוחנן מביא לראיה על ענוותנותו של הקב״ה אין בהם שום זכר לעניוות במובן המקובל ואף לא שום שייכות ל״ענוותנותו״ של רזב״א! ואם כן קשה להבין מדוע השתמש רבי יוחנן במונח ״ענוותנות״ בבקורת שלו על רזב״א. לכן נראה לבאר שיש בלשון הקודש שלש מלים הקרובות זו לזו גם במבנה גם במובן קצת, ואם כל זה יש מרחק חשוב ביניהן בהשגתן המדויקת. המונחים האלה הם: עניות, ענוות, וענוותנות. עניות פירושה חוסר אמצעים כספיים וגשמיים. ענוות פירושה המידה בה אדם משיג את עצמו כקטן וחסר־אונים, ובלע״ז – self-image חלש ובעל חסרונות. וענוותנות היא המידה שעל ידה אדם יכול להוריד עצמו ממדריגה גבוהה שזכה לה בכדי לטפל בעניינים או בני אדם שהם בדרגה נחותה יחסית, דברים או אנשים שלגביו הם פעוטים וחסרי משמעות. והנה שתים מהמלים הנזכרות – עניות וענוות – הן תכונות שאפשר לייחס…

לכ' מוה"ר ד"ר לאם שליט"א, בתקופת בין המצרים, אני זוכר שיעור ששמעתי במחנה מורשה מאת כבודו מוה"ר שליט"א בתקופה זו לפני שנה בתשס"ד. מוה"ר שליט"א דרש על גמ' גיטין דף נו. בענין חורבן הבית. דרש וחקר מוה"ר שליט"א לבאר מה היא "ענוותנותו של ר' זכרי' בן אבקולס" דעליה אמר ר' יוחנן "החריבה את ביתינו ושרפה את היכלנו והגליתנו מאחדינו." והגם דדברי מוה"ר שליט"א הנפלאים מתקבלים על הלב ביתר שאת והם מסתברים ומובנים הלא ע' פנים לתורה! וברשות מוה"ר שליט"א, אכתוב פשט אחר ששמעתי מפי מרן הג"ר זעליק עפשטיין שליט"א.