הקדמה: טעם לשם "שבת הגדול": לעניין ספירת העומר היתה מחלוקת בין חז"ל והצדוקים ובייתוסים בפירוש הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת". הצדוקים – שבת בראשית, החכמים – יום חג. לכן השבת קודם פסח נקרא שבת "הגדול" להפליא בין שבת (בראשית) זו ל"שבת" שבמקרא שפרושה: חג, וכמו שאמרו "כלל גדול: משמע שיש קטן ממנו". זוהי האמתלא לנושא הדרשה: ספה"ע (ספירת העומר). הקושיות: א) קרא גם במגילה ס"ו ע"א גופא: אמר אביי – עד זכר למקדש הוא. וקרא רש"י שם: עיקר העניין – אם ספירה תלויה בהבאת העומר. והרמב"ם (פ"ז מתמידין ומוספין כ"ה) והחולקין על אמימר חולקין אף בספירה, וס"ל דהוי דין ולא רק זכר למקדש, ופסק כוותייהו דהוי אף בזה"ז מדאורייתא. אבל הר"ן ושאר ראשונים – הכל מודים דבספירת העומר בזמן הזה פליגי אם צריכין לעשות זכר למקדש גם לשבועות. ולכ"ע כל הספירה בזמן הזה מדרבנן. שיטת הכרעה: רבנו ירוחם – דס"ל דבזה"ז ספירת ימים מה"ת, שבועות רק בזמן הבית, אבל היום רק מדרבנן (זכר למקדש). וקשה על שיטה זו: ממ"נ – אם ספירה תלויה בעומר, אף ימים מדרבנן, ואם לאו – אף שבועות מדאורייתא.
Ask ChatGPT