Home Home / Philo 18 (1971)

Note

March 3, 1971

Philo 18 (1971)

General Jewish Thought
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Assorted

Student Notes on Philosophy 78 (1969)

ספר התניא - every man has an animal soul, a נפש הבהמתית, vital principle in the body – הנפש הבהמתית, הגוף, ואת הצד האנושי שבאדם. הנפש האלקית – only jews have it, has three parts (1) נפש (2) רוח (3) נשמה – highest of three parts. כמו שהאלוקות מתגלה בי ספירות, כמו כן האדם מתבטא רוחניותו בעשר הספירות. החידוש המיוחד שבתניא
General Jewish Thought

Assorted

Syllabus for Philosophy 11: Problems in Jewish Philosophy (1970)

I. Free will and determinism: exegetical problems in Bible and commentaries; formulation of the problem in the Mishnah. Parmenides and Democritus – and the history of the problem in Western philosophy. Resolutions suggested by Saadia, Ibn Daud, Halevi, Gersonides, Crescas, with special emphasis on Maimonides. Treatment of the problem by modern secular – especially scientific and psychological – and Christian thinkers.II DOGMATOLOGY. History of Ikkarim - formulations. Attempts in Philo, Talmud. Islamic and Christian dogmatology. Maimonides Principles. Crescas. Albo. Readings in Maimonides and Albo. Contempora y problems.III. FAITH AND DOUBT. Hefinitions of faith in Talmud, Saadia, Maimonides. Classifications of forms of faith by Buber, Wolfson, Tillich. Legitimation of Doubt in context of faith: Talmud, Rashi, Saadia. Writings of contemporary linguistic philosophers.
General Jewish Thought

Assorted

פילוסופיה 78 (1995)

רבי דוד ניטו (רד״נ) בא ללונדון ב1701 כחכם של הקהילה הספרדית. נולד בוויניציה ב1684. ת״ח, סיים גם את האוניברסיטה של פדוואה שם. זכה לתואר דוקטור לרפואה. שמש כדיין, רב, ורופא בליוורנו. התמחה בבעיות הלוח והאסטרונומיה. כתב ג״כ כמה שירים וכמה תשובות בהלכה. בלונדון, מצא קהילה יהודית מסוכנת, מתמוטטת מהתבוללות ונשואי-תערובת. ארבע סכנות: א. הכנסיה הנוצרית אליה השתמדו כמה יהודים ב. השבתאות. קודמו החכם התפטר כשנתגלה שהוא שבתאי. רד״נ כתב הבור ב 1715 נגד נחמיה חייא חיון. ג. הקראות, בעיקר בין האנוסים ששבו ליהדות. ספק אם היתה קראות מאורגנת, אבל ההפשטה התנגדות לתושבע"פ. על זה כתב כ"ש-מ״ד.ד. הדיאיזם, וגם הדים לדעותיו של שפינוזה. הדיאיזם הופיעה בנוסח נוצרי כשעובד ע״י הרציונאליזם של התקופה ההיא. נקטה בשיטת השכל כיסוד הבלעדי לוודאות בדת כבכל דבר, ובכן התנגשות בין שכל לדעות הדוגמטיות של הנצרות (בעיקר המיתולוגיות). בין היהודים קבלה צורת התנגדות לתושבע״פ.התפיסה הדיאיסטית בקשה למזג רעיון של הא-ל הבורא מרצונו עם המושג של עולם המונהג ע״י סבהיות מכנית טהורה. הם קבעו שיחס הבורא לעולם הוא כאומן שיצר מכשיר מושלם. בבריאה חד-פעמית, העניק האלקים אל העולם את כל האנרגיה הדרושה לו לעד. עולם זה פועל איפא לפי חוקיו מבלי שבוראו מתערב בו — ואע״פ שיש לא-ל היכולת לעשות את זה, ואולי מפעם לפעם עושה ככה, בקשו לצמצם עד אפם התערבות בלתי-הוקית זו. הסיקו שה"מבע" הנהו איפא מציאות מטפיסית נפרדת ועצמאית המתווכת בין הא-ל לעולם. אלקים ברא פעם — אבל איננו "מהדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".שנתיים אחרי שהגיע ללונדון, הרצה הרד״ג בישיבה הספרדית הרצאה שהכתה גלים השובים בקהילתו: התקפה על הדיאיזם שהארנוה לעיל. טען שמה שהם קוראים "מבע" אינו אלא הא-ל הפועל ע״י השגההו הבלתי-פוסקה,ושבאמת המונחים מבע ואלקים זהים, ומה שהדיאיסטים בני-דורו מכתיבים ל"פבע" מוכתב ל"אלקים" בתורה והלמוד. מכיון שמאמינים אז היו רגישים לפינות של הפאנהיאיזם נוסה ספינוזה, נחשד הרד״ג בזה, וקמה נגדו התנגדות חריפה. בקונטרוס (ספרדי) על ההשגחה, ובאגרת התנצלות לרבי צבי אשכנזי (ה"חכם צבי"), בירר דד״נ את עמדתו. מקור המבוכה: ההבדל בין הרעיון סל האלקים כפועל הכל ומקור הכל ברצון ובחכמה (n^t\)<« ^A'tvvpsvii) ובין האלקים כזהה עם הכל, עם הטבע המתפתח, כשהוא כולו אימננטי בו ( …
General Jewish Thought