Letter to R. Ort about Customs (1988)
לכ' ידידי הנעלה הרה"ג ר' אברהם אורט, שליט"א, שלומך ישגא, ח"ח לך על הערותיך-הארותיך על מאמרי ב"בית יצחק" האחרון. עיינתי היטב היטב בדבריך ושמחתי בהם מאוד כי הם בבחינת אותיות מחכימות כדרכה של תורה. יורשה לי לייחד את הדיבור על הביקורת העיקרית שבמכתבך, היינו קושייתך שאם כדברי החו"י שהבאתי שהמקום גורם לעניו מנהג, ושקהילות אשכנז בהן התפתח המנהג שלא לקרוא את הולד ע"ש אדם חי לדאבון נפשנו לא נשאר בהן שריד ופליט מבני עמנו, ולפיכך בטל המנהג, הנה א"כ בטלים כאן בארה"ב כל מנהגי אשכנז לרבות איסור קטניות בפסח וכד' וזה לא שמענו מעולם. החו״י, ולא רק עליו ועל הריב״ש פרק מקום הנה יפה הערת, אבל לא עלי תלונתך כי אם על אלא גם על הריב״ש ממנו שאב עיקר דעתו בזה, שמהם שציטטת במכתבך. ולכאורה הקושיא עצומה ואיננה ניתנת לפתרון קל. בראשונה צריכים אנו להבין איך מלכתחילה חלו לפי ההלכה כל מנהגי העדות על חבריהם ויוצאי חלציהם, כך שכל האשכנזים מחויבים לשמור את כל מנהגי אשכנז וכן הספרדים והתימנים וכו׳ הלא א״א לומר שיש להם דין של סתם עיר שהרי הרבה ערים ועיירות, כרכים וכפרים, שמרו מסורות עדה זו או זו ולא שייך לכאורה להגדירן כבני עיר שהיא מוגדרת כמקום מסוים. מהו איפה המקור ההלכתי לתוקף המנהגים של העדות השונות (אשר לפי רבים מההיסטוריונים מנהג אשכנז מוצאו במנהגי בני א״י, ומנהג ספרד נתגלגל ממנהג בני בבל)? ובנוגע מנהגים היו במדינה מכל העדות במסגרת וזעיר התמזגו שם, קהילתית , שהמשיכו את יש לעיין היטב ברקע שהיא הקהילות אחת, מיוחדת נשארו במינה פני כל קבוצות ההלכתי בזה שהיא תבל, שלימות לקהילה אחת, האומות וכו׳, את ואף באו. שהמציאות האמריקאית, הדרוש להמטיר מסורת, והנה ידועים לנו המנהגים – היא לא האומות וכו׳ – של עיר קהילתית, של תפיסת קלטה רבבות, ובמקום לאחד של ארצות מוצאם אנשים ועיר אחת – אמריקה – וכשם שהיא באה, שאין לראות בקביעת יהודים את זעיר פזוריהם; נכובדנאצר בלבלה בערים שלנו אותם, את כולם שם ולא. וברור האמצעי: בערים עצמם יש קבוצות מסוימות שהתארגנו, ומנהגים שפשטו ויש לשם שלשה כאלה בישראל, שקיבלו מנהגים מסוימים, שהמסורת של מנהגים, והספרדים והתימנים לב תחילה, לשאלת בש״ס, וקשה לדעת וכו׳. הנה הרמב״ם בהקדמה יש על ענין מסוים, שכאלה עצמם כגון שתפסו אותם קבוצות בני אומנות, שנמסרה או מדור חידשו מסורות מסוימות שהנהיגו על מ…
