Good Enough (1957)

/ Good Enough (1957)

Outline

Good Enough (1957)

Pinchas

View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Synagogue Sermon

Enough Is Enough (1957)

One of the most beautiful and popular parts of the Hagadah is the Dayenu hymn. It is the song in which we enumerate the many favors G-d bestowed upon us, and for each of these, we say “Dayenu” – enough for us. Had G-d done only this, it would have been enough. We did not really deserve more. And if He has given us more than “Dayenu,” more than enough, how much more thankful should we be to Him.But the essential teaching of this hymn, which is concentrated in the one word “dayenu,” is more than an enumeration of ancient favors. It has wider ramifications which have meaning for us of this day and age as well as for people of all time. From out of the brittle and wine-stained pages of the Hagadah, the one-word Dayenu seems to leap at us with a challenging command: ENOUGH IS ENOUGH. We must recognize certain limits. Dayenu – there comes a time when each of us must realize that he has gone far enough in satisfying his every whim and wish, and must call a halt to his various appetites. Dayenu! Enough!Of course, this is a sound Jewish doctrine. It is the teaching of self-restraint, of discipline, of self-control. The theme of Dayenu lies at the very heart of Torah. It was the great philosopher Maimonides who said, “…all the commandments and exhortations in the Torah aim at conquering the desires of the body.” (Guide, Part III Ch.8). Obeying Torah means responding to its call of Dayenu, of saying “enough” to all our desires and appetites and calling a halt to all our overreaching ambitions and lusts.But not only man can practice this great ethical principle of Dayenu. According to Jewish tradition, G-d also practiced Dayenu. When G-d created the world, we are told, the elements knew no limits, each tried to outdo the other and there was conflict in nature. G-d created fire, and fire wanted to dominate all of creation. Water wanted to swamp the earth. The Yabashah, the dry land, wanted to shrink the borders of the oceans so that all should be dry. Each one wanted to expand …

Synagogue Sermon

Great Ideas Are Dangerous (1975)

Jewish mysticism teaches a great principle, which it derives from the verse in Kohelet that God created the world זה לעומת זה, “one opposite the other.” This means, according to the Kabbalah, that every manifestation of holiness in the world has an underside of profanity and destructiveness. Hence, when God emanated the ten spheres of holiness, there came into being, corresponding to them עשר ספירות דמסאבותא, the ten spheres of impurity. This underside of evil and impurity that always accompanies the phenomena of sanctity is referred to as the סטרא אחרא, “the other side” – a term often applied, in Yiddish, to the devil or demons. This is not only a mystical idea, but a universal truth that applies at all times and places.For instance, love is a great idea, but it can easily be distorted into something powerfully destructive: lust. The same tender and warm feelings of love, when applied to the wrong person, become illicit and immoral. No wonder that the word חסד, which is usually used to express the idea of affectionate generosity, is also used by the Torah to describe a particularly ugly form of incest. Self-confidence is a great attribute. Every parent wants to inculcate this quality in his children. Yet by the slightest twist, this great idea reveals its “other side” of impurity, and it becomes – arrogance, changing a confident person into an insufferably supercilious one. Democracy is certainly a great idea, one which has inspired millions. Yet the same idea of power being invested in the people can, if one is not careful, turn into its “other side,” and become merely mob-rule. What is a lynch mob, if not democracy distorted?All of these, and many more, are great ideas which are dangerous. I often use this as a test of an idea. If someone proposes an idea to me, I see if it can become dangerous if it is distorted. If it cannot, then probably the idea is trivial! Of course, one can simply opt for safety and security by abandoning all great ideas – but that is a l…

Synagogue Sermon

ייסורין צורך שלמות (1985)

איתא בגמ' קדושין דף ס"ו ע"ב, תניא, בעל-מום שעבד עבודתו פסולה, מנלן?..."לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום", כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב? א"ר נחמן, וי"ו קטיעא הוא. והנה מזה פרדוכס נפלא: רק כשיש וי"ו קטיעא יכול אדם להגיע לידי שלימות. הדרך לשלמות – ע"י פגימה וחסרון. אם יש לך אדם השרוי כולו בשלום, חזקה עליו שאינו שלם. אדם שאינו מודע לחסרון, לפגם, ואינו מוכן לקבל על עצמו ייסורים, גם השלמות לא תהיה מנת חלקו. וידוע הפתגם החסידי: "אין לך לב שלם כלב נשבר". והנה מה שאמרנו לגבי ברית כהונה תופסים גם לגבי ברית מילה. כריתת בשר הערלה עומדת במקום וי״ו קטיעא כהדרך הכי בטוחה לשלמות.חלוקים הם בני אשכנז ובני ספרד אם מברכים ברכת שהחיינו בברית טילה. הספרדים נוהגים כפסקו סל הרמב״ם שמברכים ברכת הזמן, ואילו האשכנזים נגררים אחרי הגאונים שסוברים שאין לברך שהחיינו בברית מילה. וטעמם עמם: שהחיינו באה על השמחה, ומשום צערא דינוקא אין השמחה שלימה ולכן אין מברכים אותה.ומה טעם שבני ספרדים כן מברכים שהחיינו? האם לב אבן להם, שאין רגישים לצעו־א דינוקא? ונראה שהתשובה היא כפי מה שאמרנו: ברית מילה כברית כהונה בנויה על יסוד הוי״ו קטיעא. כאב כריתת הערלה, צערא דינוקא כשהוא מתבוסס בדמיו, הייסורים של היהודי בראשית דרכו, הם לא רק הכנה לחיי השלימות אלא חלק בלתי-נפרד של בקשת השליטות, ואשר על כן "צערא דינוקא" הוא חלק של השמחה עצמה, שמחת היגיעה להשיג את השליטות הגופנית והרוחנית שהיא בהישג יד כל אדם שאינו חס על רגשותיו ומקבל על עצמו באהבה את הוי״ו הקטיעא, צערא דינוקא.מעניין, שבארץ ישראל נוהגים אפילו האשכנזים לברך שהחיינו בברית מילה וכפסקו של הרמב"ם. והלא דבר הוא: אין א״י נקנית אלא על-ידי ייסורים... הרך הנימול בא לעולם מרובה בזכויות: אבא ואמא... נכד להרמן ואולה מרקין המפורסמים בקהילתנו... נין לדייר יצחק ברויער ז״ל... ונושא שמו של אבי הסבתא שלו, ר' ליב מירקין ז"ל...נוסף ךזר<: הרך הנמול הריהו יורש לשתי המסורות גם יחד, של ספרד ושל אשכנז. ולפיכך זוהי הברכה הכפולה שאנו מאצילים על ראשו — רגישות לצער כל יחיד ויחיד, והבטחון שצער זה של כריתת הברית תהיה הצער הכי-גדול שיסבול לאורך כל חייו עמוע״ש, וכך יגיע לידי שלמות בגופו בממונו ובתורתו...