Home Home / Excerpts of Address on Receipt of the R…

Speech

December 4, 1988

Excerpts of Address on Receipt of the Rambam Award from Amit Women (1988)

Shabbat Chanukah Jewish Unity
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Speech

Address at Yeshiva University Centennial Hanukkah Dinner (1986)

I know of no better way to express our collective gratitude at reaching the venerable age of 100, or my individual thanksgiving for ten years in office, than by reciting with you the traditional blessing, “She’hecheyanu ve’kiymanu ve’higianu la-zeman ha-zeh.” Blessed is God who has granted us life, let us exist, and enabled us to reach this season. The three critical verbs in this ancient blessing form a meaningful framework for our most cherished sentiments this day. Let us look at them, one by one, in reverse order. Ve’higianu: “He has enabled us to reach this day.” There were several years during this past decade when we never thought we would reach this day, when our future was in doubt. There were those who counseled us to close our doors and go out of business. Others advised us to declare insolvency even though we would live under a cloud forever after. But those of stouter hearts and greater vision and courage prevailed – and we persevered and fought and labored with unfaltering spirit as virtually every member of our boards rallied around our magnificent lay leadership. And so – we have “reached this day” – with dignity and honor. In thanking the Almighty, I thank too the instruments of His salvation: the distinguished leaders of our boards whose names I refrain from mentioning both out of respect for their humility and out of fear of inadvertently omitting other worthies; our many friends who gave sacrificially of both their time and their substance; my colleagues, whose loyalty and hard work bordered on the unbelievable; all of you who are with us to celebrate and who so richly deserve to join us in our joy because you were with us in our times of woe and worry. Ve’kiymanu. God let us exist to this day. This verb has always bothered me. Surely, if she’hecheyanu and ve’higianu – if He granted us life and enabled us to reach this day – then certainly He granted us existence! I am reminded of the Woody Allen character who wrote a scholarly paper, entitled, …
Chanukah Yeshiva University Death & Mourning

Outline

חנוכה תשל"ח (1973)

הגר"ש כלומר בספר בנין שלמה מלה רמב"ש הקשה דמלשון פ"ג מבל' חנוכה הל' ב' וה"ג משמע שהכיבוש הי' ביום כ"ה כסלו ושבו ביום מצאו את פך השמן, ולכאורה הדילקו את המנורה בלילה ההוא, דהיינו כ"ו כסלו. וא"כ למה מדליקין ח' ימים החל מליל כ"ה כסלו, הלא הי' להם לתקן להתחיל בליל כ"ו כסלו, וכפי הנס שקרה בימים ההם בזמן הזה. עוד הקשה המרש"ק שם שהרמב"ם כתב בפירוש דימי חנוכה הם הימים שמחה, התכאן לזה באמרו שיש צין שמחה בחנוכה וא"כ תימה מצוע פסקו בטוש"ע שבחנוכה לא קשר
Shabbat Chanukah Talmudic Analysis

Note

רעיון לדרשה/הרצאה לחנוכה (2002)

הגמרא אומרת שנשים חייבות בהדלקת נ״ח: שבת דף כ״ג ע״א, "אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס. ורש״י על אתר: "היו באותו הנס – שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה, ועל יד אשה נעשה הנס." (ובריטב״א לסוגיין: "אשה ודאי מדליקה. פירוש אפילו להוציא לאחרים חובה, כיון שהיא מחויבת בדבר כדאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה, ואין הדין כן במקרא מגילה״. והנה רש״י ועוד ראשונים פירשו "שאף הן היו באותו הנס" שנשים מיוחדות היה להן חלק בנס חנוכה בזכות מה שעשו לקדש ש״ש (כגון יהודית או חנה ושבעה בניה) או שכמה מהן סבלו קשות (כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה). אבל באמת לא זה ולא זה משביעים את הרצון, שאין אלה גזירות על כל או רוב הנשים.לכן נראה להקדים מה שכתוב ב״מגילת אנטיוכוס" (או "מגילת החשמונאים") שנקראה בציבור בבתי הכנסת האיטלקים בימי הביניים ועד היום אצל התימנים. (יש ב׳ מהדורות, בלה״ק ובארמית. הארמית היא המקורית, אבל הקריאה בציבור היתה בלה״ק.) ושם כתוב שאנטיוכוס גזר על היהודים "בואו ונעלה עליהם ונבטל מהם את הברית אשר כרת להם: שבת, ראש חודש, ומילה".ורבים תמהו: שבת ומילה הלא הם מעיקרי הדת, אבל ר״ח לגביהם הוא דבר משני? והנה הרב חנוך הכהן ארנטרוי זצ״ל הביא בשם החוקרים שהתרגום העברי משובש, שבמקור הארמי כתוב לא "ריש ירחא" אלא "ירחא" סתם. והרב הזה מחדש שכוונת המונח "ירחא" היא לא לר״ח אלא וסת האשה שדרך כלל היא חודש ימים, דהיינו שהיונים רצו לבטל איסור נדה וחיי האישות והמשפחה בקרב היהודים. חה מקביל איפא למ״ש בגם׳ מעילה דף י״ז ע״א: " תלמוד ערוך בפיו של רבי אלשר בר רבי יוסי. שפעם אחת גזרה המלכות גזרה שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם, ושיבעלו את נדות". חה מתאים לקונטקסט של המדיניות של אנטיוכוס של כפייה ליהודים להתבולל ולבטל כל דבר שמוכיח את התבדלותם.ולפי זה מובן היטב ענין "שאף הן היו באותו הנס", ש״שבת" כולל כל העם, זכרים ונקבות; "מילה" הוא לגברים בלבד; ו״חודש" הוא ענין מיוחד לנשים. ולפיכך- אף הן היו באותו הנס.(ואותו הדבר, בשינויים קלים, אפשר להסיק גם לגבי פורים, "שאף הן היו באותו הנס", לא בגלל תפקידה של אסתר, אלא שאחשורוש גזר על כל הנשים שילקחו בעל כורחן לבית הנשים ומשם להבעל אצלו.החלק על מגילת אנסיוכוס והחידוש של הרב ארנטר…
Chanukah