Speech
נאום סיום 4 (1997)
תלמידים ותלמידות יקרים, אורחים נכבדים והורים גאים – אתם, המסיימים והמסיימות, עומדים על סף תמורות גדולות בחייכם. ואדם הנמצא בתוך שינויים מהפכניים ותמורות רדיקליות – יש וניתק מן שורשיו עד כדי אובדן חושיו המוסריים והרוחניים. תקופת מעבר היא תמיד קשה, והמעבר הזה, משנות הלימודים בישיבתנו לשלב הבא, הוא קשה כפליים. עליכם אפוא להתחזק באמונתכם, בביטחונכם, ובהתקשרותכם לקודשי המסורת שלנו, לתורה ולמוריה, כדי שתישארו איתנים ותיכנסו לשלב הבא בחייכם בשמחה, באושר ובביטחון עצמי – כבני ובנות תורה. – תרשו לי להעניק לכם מסר חשוב אחד כמתנת פרידה: אתם חיים בחברה שאולי ראוי לכנותה "חברה מספרית" – תרבות של מדע וטכנולוגיה משגשגת באופן חסר תקדים, ואוכלוסייה עצומה בגודלה. במציאות כזו, הכמות גוברת על האיכות. אנו מרגישים תמיד שמודדים אותנו על פי מספרים – מספר הדולרים שרכשנו, מספר הנקודות שצברנו, מספר המחמאות שקיבלנו... המדידה היא לפי גודל ולא לפי עומק, לפי "כמה" ולא לפי "איך". – ועצתי לכם: אל תיכנעו לפיתוי זה. אתם למדתם תורה, התעמקתם בתלמוד וברמב״ם, במקרא ובמפרשיו. ואתם יודעים מה שכתוב בתורה (דברים ז׳): "לא מרבכם מכל העמים חשק ה׳ בכם ויבחר בכם, כי אתם המעט מכל העמים". – אנו עומדים על ספו של ל״ג בעומר, יום שנתקדש בזיכרון העם כולו בזכות איש פלאים מיוחד – רבי שמעון בר יוחאי. הבה נשמע מה שכתוב בזוהר הקדוש על רשב״י, שנולד בל״ג בעומר, נשא אישה בל״ג בעומר ונפטר בל״ג בעומר: בההוא יומא דבעא ר׳ שמעון לאסתלק מן עלמא, הוה מסדר מלוי. אתכנסו חבריא לבי ר׳ שמעון... והוי מליא ביתא. זקף ר׳ שמעון עיניה וחמא דאיתמלי ביתא. בכה ר׳ שמעון ואמר: בזימני אחריתא כד הוינא בבי מרעא, הוה רבי פנחס בן יאיר קמאי... אסתר אשא קמאי, ומעלמין לא אתפסק, והשתא חמינא דאתפסק והא אתמלי ביתא. – אדם אחד הבוער באש של התלהבות, של מסירות, של שאיפה לגדלות – יכול להכריע ולשקול בערכו כנגד בית מלא אנשים קרים, עייפים, אדישים. אל תכּבו את האש הזו. אל תפסיקו את הלהט ליהדות, לאנושות, ול"מענטשלעכקייט" – לאנושיות – שרבותיכם עמלו להנחיל לכם. – ובכן, מה אנו דורשים מכם? אנו תובעים שתזכרו תמיד שכל אחד ואחת מכם יכול לקדש שם שמים – או חלילה לחללו. עליכם לדעת שבכל מקום שתימצאו – במשרד, בבית ספר, בארגון, במעבדה – הנכם הנציגים הבלתי־רשמיים של ישיבתנו. אם האש של …
