Home Home / Article on Am Hanivchar (2004)

Article

July 28, 2004

Article on Am Hanivchar (2004)

General Jewish Thought
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Outline

Aggada: Mekalkel al Menat Letaken (2005)

1) Universal: – בריאת העולם עפ"י האר"י – שבירת כלים. 2) ירידה לצורך עלייה – בעיקר בחסידות – The Zaddik must forgo the exquisite experience of his own דבקות I-o to tend to his floc, to raise them up and tend to their needs. 3) Greatest exemplar = Abr, acc חת"ס בפיתוחי חותם – אברהם לא זכה לדרגת הנבואה של ישעי' וכו' כי היה טרוד בלימוד אנשים פשוטים שזה עכשיו פרשו מאליליהם, ולא חס על בזבוז שמנו ודרגתו, ולכן היה כל כך אהוב ע"י הקב"ה (כלומר, דרדקי וקירוב רחוקים). 4) Source of this concept = עברה לשמה in הוריות י' ע"ב – ואמר עולא: תמר זנתה וזימרי זינה, תמר זנתה – יצאו ממנה מלכים ונביאים, זימרי זינה – נפלו כמה רבבות מישראל
General Jewish Thought

Note

הנושא: חדוות החיים

על ברכת "בורא נפשות" איתא בתוס׳ ברכות דף ל״ז ע״א: "ועל כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי – כלומר, על מה שבעולם שגם אם לא בראם אלא להתענג בעלמא, כמו תפוחים"… רעיון זה, שהוא בהתאם לרוח החסידות הבעש״טית, מהווה יסוד איתן ביהדות – בורא העולם רוצה להחיות בני אדם – וכברכה שתיקנו חז״ל למי שיוצא בניסן ורואה אילנות מלבלבים: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתענג בהן בני אדם" – ובדרך עמוקה יותר, זהו בבחינת "רב כוח בתבואת שור" – שהנאה זו יש ביכולתה להוסיף אומץ, כוח וחיות לאדם בכל מעשיו – לרבות עבודת ה׳ שלו – ועל כן: "להחיות בהם נפש כל חי" – ועי׳ ב"שפת אמת" ל"מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" שכתב על "כִּי דִלִּיתָנִי" שהדלות, דהיינו עתים של צער וצרה, הן הזדמנות לדלייה – וכמו שדלי יורד עמוק עמוק אל תוך הבאר וסופו שמעלה מים חיים למעלה – כך על האדם לדעת שהעתות של צרה ודלות הן לצורך בירור הניצוצות והעלאתן, כדי שיעלה לאחר מכן מעלה מעלה – ויצחק הוא הסמל הגדול לכך – הוא שחפר בארות, הוא שדלה מים חיים – ועל כן הוא "יצחק" – שהצחוק נועד לגלות את חדוות החיים ככוונת הבורא ביצירת אנוש.
General Jewish Thought

Assorted

פילוסופיה 78 (1995)

רבי דוד ניטו (רד״נ) בא ללונדון ב1701 כחכם של הקהילה הספרדית. נולד בוויניציה ב1684. ת״ח, סיים גם את האוניברסיטה של פדוואה שם. זכה לתואר דוקטור לרפואה. שמש כדיין, רב, ורופא בליוורנו. התמחה בבעיות הלוח והאסטרונומיה. כתב ג״כ כמה שירים וכמה תשובות בהלכה. בלונדון, מצא קהילה יהודית מסוכנת, מתמוטטת מהתבוללות ונשואי-תערובת. ארבע סכנות: א. הכנסיה הנוצרית אליה השתמדו כמה יהודים ב. השבתאות. קודמו החכם התפטר כשנתגלה שהוא שבתאי. רד״נ כתב הבור ב 1715 נגד נחמיה חייא חיון. ג. הקראות, בעיקר בין האנוסים ששבו ליהדות. ספק אם היתה קראות מאורגנת, אבל ההפשטה התנגדות לתושבע"פ. על זה כתב כ"ש-מ״ד.ד. הדיאיזם, וגם הדים לדעותיו של שפינוזה. הדיאיזם הופיעה בנוסח נוצרי כשעובד ע״י הרציונאליזם של התקופה ההיא. נקטה בשיטת השכל כיסוד הבלעדי לוודאות בדת כבכל דבר, ובכן התנגשות בין שכל לדעות הדוגמטיות של הנצרות (בעיקר המיתולוגיות). בין היהודים קבלה צורת התנגדות לתושבע״פ.התפיסה הדיאיסטית בקשה למזג רעיון של הא-ל הבורא מרצונו עם המושג של עולם המונהג ע״י סבהיות מכנית טהורה. הם קבעו שיחס הבורא לעולם הוא כאומן שיצר מכשיר מושלם. בבריאה חד-פעמית, העניק האלקים אל העולם את כל האנרגיה הדרושה לו לעד. עולם זה פועל איפא לפי חוקיו מבלי שבוראו מתערב בו — ואע״פ שיש לא-ל היכולת לעשות את זה, ואולי מפעם לפעם עושה ככה, בקשו לצמצם עד אפם התערבות בלתי-הוקית זו. הסיקו שה"מבע" הנהו איפא מציאות מטפיסית נפרדת ועצמאית המתווכת בין הא-ל לעולם. אלקים ברא פעם — אבל איננו "מהדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".שנתיים אחרי שהגיע ללונדון, הרצה הרד״ג בישיבה הספרדית הרצאה שהכתה גלים השובים בקהילתו: התקפה על הדיאיזם שהארנוה לעיל. טען שמה שהם קוראים "מבע" אינו אלא הא-ל הפועל ע״י השגההו הבלתי-פוסקה,ושבאמת המונחים מבע ואלקים זהים, ומה שהדיאיסטים בני-דורו מכתיבים ל"פבע" מוכתב ל"אלקים" בתורה והלמוד. מכיון שמאמינים אז היו רגישים לפינות של הפאנהיאיזם נוסה ספינוזה, נחשד הרד״ג בזה, וקמה נגדו התנגדות חריפה. בקונטרוס (ספרדי) על ההשגחה, ובאגרת התנצלות לרבי צבי אשכנזי (ה"חכם צבי"), בירר דד״נ את עמדתו. מקור המבוכה: ההבדל בין הרעיון סל האלקים כפועל הכל ומקור הכל ברצון ובחכמה (n^t\)<« ^A'tvvpsvii) ובין האלקים כזהה עם הכל, עם הטבע המתפתח, כשהוא כולו אימננטי בו ( …
General Jewish Thought

Speech

Kavod Habriyot (1988)

Rabbi Lamm explores the topic of human dignity in Jewish law and thought.
General Jewish Thought