Home Home / Aggada: Mekalkel al Menat Letaken (2005)

Outline

April 6, 2005

Aggada: Mekalkel al Menat Letaken (2005)

General Jewish Thought
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Article

Article on Am Hanivchar (2004)

The doctrine of am hanivchar – the election or chosenness of Israel – has been glorified and condemned, but mostly misunderstood, for the greater part of our history. Some have dismissed it with contempt and infamously compared it to the Nazi idea of the Herrenvolk, others have exaggerated its particularity as thoroughly genetic in nature; and yet others have diluted it to just about the point of making the notion both pointless and meaningless. Few other ikkarim, major principles of Judaism, have been subjected to such distortion. The comparison to the foul ideology of Aryan racial superiority is a vicious canard that has been with us since the Enlightenment, but ratcheted up since the appearance of mass antisemitism in the twentieth century. The non-ideological discomfort that some modern Jews feel is more of a social nature; “what will my non-Jewish neighbors think of us when they hear of this boast?” underlies a good deal of the embarrassment with the am hanivchar idea. And not far removed from this concern is its enfeeblement and eventual excision by many liberal-modernist Jewish groups. Equally fallacious, if somewhat less deplorable, is the interpretation of chosenness in some chareidi and other circles; namely, that Jews are religiously and spiritually superior to the rest of mankind and that this preeminence is genetically determined. Placing the concept on a biological basis is good for the collective ego but is poor scholarship and is untrue to our sacred texts. A critique of all these views will become explicit in the following paragraphs. The doctrine of election is accepted by all great Jewish thinkers but not necessarily to the same degree. Thus, for instance, Rambam and a number of other Sephardic scholars of the Middle Ages accepted it, but did not give it the prominence accorded it by other Jewish thinkers. Rambam does not include it in his Thirteen Principles of Faith, the Ani Ma’amins. Other prominent sages, from Yehudah Halevi to the Maharal t…
General Jewish Thought

Note

דעת תורה (1991)

אם נסרב לקבל את שיטת הדוגמטית בימינו לגבי ״דעת התורה,״ ויש טעמים טובים שלא בקבלה כמוה שלי, ואנו נתקעים בבעיה הכללית של סמכות חכמי ישראל בגדרים מחוץ ומעל להלכה. העם אין להשקפותיהם של חכמי ישראל שום ערך חיובי בתחומים אלה? ונראה שאמנם כן ויש להם ערך רבץ אולם, בניגוד להלכה שניתנת לבירור ופסיקה בבי״ד ושהם יכולים לאסוף עלינו, יש דעות כלליות הצצות מטיח חשלטח טעמלס טוכיס שלא לקכלח כמים שייא, אני חכמי, ישראל יגיילם מחיץ■ יבזעל לחלכח. ישראל שיח עחך חייכי בתחימלס אלח? בימיני לגסי "רעת מירר" , ייש ניויקלים יבעיר רכללית של סמכי ח ראם אי\* ץ לרשקתיתירם של חכמי, ינראר שאמנם כן ייש לחן עחך חבל. אילם, בניגיי לחלכח שניתנת לכיחיח יםםי“דןח בב"ד ישרם יכילים לאכיף עליני , יש רעית כלליית רצצית יעיליח מחיך לימור חחלכח יחאגיח כאחח—כלומר כל מרקציעיח חח י חח (ידעית אלח חן חן ח"דעח ח י חח" >—אי, ן לחן א י חח םמכית חוקית של םם־ק חלכח יאין אני מיכחחים לקכלן כעל כחחג י. (כבח חבאחי כמח םעמים שכחי מקימות כםיח״מ מביא חחמב"ם שאיין לחש־קםיח כלליות של חי "ל, במחחש אי בחלכח, כחח של חלכח יכיי). י לכן אםשח ששתי חעיח מניגחיח יל" י מן חי5!צח אל ח?ןצח יוכו לח י אח של "דעת חיחח" כל ימן שניכעיח מחיך מקיחיח טחיחים, רחייני של ח י חח כמוכן חכי,—חחכ של חמלח. ייח כעי'ן שיטח חחאכ" ח חמי כאח בםסח חעידןחים וגם בכ"מ לחל י י&וח״ח, שמי, שמאמין כחב שמח איני מי, ן אם חגיע לחעחי חמש י כשח ח י אח /ל" י, קחיאח מיטעח כמקחאיח אי כדבחי ח י " ל . ולתי"י , כעניינים של מדיניות ותוליטיקח אי צבא אי /לני, נ י, מדע ותברר, יש לחערח אלה חעחך של "דעת חיחח"—אכל גם חשיטיח חמניגחיח לחן ג"כ וכאות לח י אח יח, כתנאי ששחי חדעיח מיצאן ממקוחוח של קדישח. אכל בשים איכן אין לאף אחת מחן חיכית של כפייח יאכיפח.
General Jewish Thought

Note

ללשון שמע לגבי מצוות (2000)

בכמה מקומות התורה משתמשת בפועל "שמע" במקום "שמר" כאשר מדובר בקיום מצוות. למשל, בפרשת עקב (דברים י"א, י"ג): "והיה אם שמע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם". וכן שם (י"א, כ"ז): "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום", ובפסוק הבא (כ"ח): "והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלקיכם". ועוד נאמר (כ"ח, י"ג): "ונתנך ה' לראש ולא לזנב... כי תשמע אל מצוות ה' אלקיך אשר אנכי מצוך היום לשמור ולעשות". וגם (כ"ח, א'): "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו... ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ". ונשאלת השאלה – מדוע נוקטת התורה בלשון "שמע" בהקשר למצוות, ולא בלשון המדויקת והמקובלת יותר – "שמר"? הרי אנו אומרים על אדם שהוא "שומר מצוות", ולא "שומע מצוות". והרי ביותר מעשרים וחמש פעמים התורה משתמשת בלשון "שמר" לגבי מצוות! ועוד יש לשאול – מדוע התורה נוקטת, לאחר לשון "שמע", רק מצוות ספורות – כגון אהבת ה', יראת ה', או עבודת ה' – ולא מפרטת את שאר המצוות כולן? ונראה שההבחנה מדויקת: כאשר התורה אומרת "ושמרת את מצוות ה'", הכוונה היא לקיום החיצוני – המעשי – של כלל המצוות. אך כאשר התורה נוקטת בלשון "שמע", היא מרמזת על קיום פנימי יותר – של הבנה, העמקה, הקשבה לתכלית הפנימית של המצוות – ומתוך כך היא מדגישה רק את המצוות שבלב, כגון אהבה, יראה ועבודה. ואכן, ברוב המקומות שבהם נזכרה שמירה, התורה אינה מפרטת את תכלית המצוות, מלבד אולי רמז אחד (דברים ח', ו') – "ושמרת את מצוות ה' אלקיך ללכת בדרכיו וליראה אותו". לעומת זאת, בלשון "שמע" התורה מונה את המצוות הפנימיות, לא המעשיות – ללמדך שהשמיעה משקפת לא רק קיום אלא גם הבנה והפנמה, והמצוות מכוונות לכך שנרכוש לעצמנו אהבת ה', יראת ה', דבקות בעבודתו וקשב עמוק לקולו הפנימי.
General Jewish Thought

Speech

Kavod Habriyot (1988)

Rabbi Lamm explores the topic of human dignity in Jewish law and thought.
General Jewish Thought