Article
אשו משום חציו (2000)
קביעת הזמן בפעולה נמשכת בהלכה: התורה (שמות כ"ב:ה) קובעת דין אש כאחד מארבעה אבות נזיקין: "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה." והגמ' ב"ק כ"ב ע״ב מגדירה טיבו של אש בהלכה: אתמר רבי יוחנן אמר אשו משום חציו, וריש לקיש אמר אשו משום ממונו... ת״ש המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו, ונשרף עמו, חייב; עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור. בשלמא למ"ד אשו משום הכי פטור, אלא למ״ד אשו משום ממונו אמאי פטור, אילו קטיל תוריה עבדא הכי נמי דלא מחייב, אמר לך ר"ל הב״ע כשהצית בגופו של עבד דקים ליה בדרבה מיניה.וידועים דברי הנמוק"י שם. שהקשה לר״י דאמ' איך אנו מדליקים בערב שבת והנר הולך ודולק בשבת, הרי הוי כאילו הוא הדליקו בשבת כיון דאמ"ח. ותירץ, דאמ״ח הכוונה הוא דאנו רואים כל מה שנעשה אח״כ בסיבתו הוא כאילו נעשה עתה בעת ההדלקות ומכיון שההדלקה היתה בערב שבת, שפיר מותר להדליק.והנה חידוש זה של הנמוק״י יש עליו עוררין מבין הראשונים משני צדדים. א', מטעם אלה שמתנגדים לזה שאפשר ליישם מושג זה של אמ״ח לנושאים חוץ מנזיקין. ובי, אלה שמעררים על עצם חידושו שכל הפעולה הנמשכת מתייחסת לתחילתה. ועיר על הנושאים האלה, על הראשון ראשון.האם אמ"ח תופס לגבי תחומים זולת נזיקין?שיטת תום': הגמ' בסנהדרין ע"ז ע״א אומרת: "אמר רבא, כפתו ומת ברעב, פטור (שההורג אינו מזומן) ואמר רבא, כפתו בחמה ומת, בצינה ומת, חייב (שההורג מזומן) .סוף חמה לבא, סוף צינה לבא פטור. ואמר רבא, כפתו לפני ארי, פטור (שאפילו לא כפתו היה בסכנה מפני הארי), וכוי." ובתוד״ה סוף חמה לנו, ח״ל: "ומיהו אם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבא וסוף צינה לבא נראה דהייב למ"ד אמ"ח דלענין מיתה נמי מחשבין באמ"ח כדמוכח בכיצד הרגל (שם כ"ב ע״א)" ומזה שהתוס' ס"ל כהנמוק"י, דאמ"ח שייך גם לנפשות ולשאר איסורין – ואפילו כשאינו מדובר באש.שיטת הריין: בחידושי הריין לסנהדרין ע"ז ע"א כתב, ח"ל: "אע"ג דאמ"ח, וחייב בדי דברים, מ״ט לא מיחייב מיתה אא״כ נפל לתוך האור וכבשו שם או שדחפו לאור ואין יכול להעלות משם, דעביד מעשה ממש." ומזה שהר"ן חולק על דעת תוס' והנמוק"י, וס"ל שאין ליישם את הכלל של אמ״ח לנפשות ושאר איסורין, ומסתמא זה כולל גם שבת וכדאי להוסיף שהאבני נזר (חלק או"ח סי' שפ"ח ד״ה גי) כתב שמכיון שדעת הנמוקי יוסף דחייב בשבת על אמ״ח היא נגד הר…
