Home Home / רעיון לפרשת פנחס (1991)

Note

July 4, 1991

רעיון לפרשת פנחס (1991)

Pinchas Pirkei Avot General Jewish Thought
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Outline

Tzibbur and Kelal Yisrael (1989)

Introd: I. a) ____ age – Avg '87 – המבנה החרדי – that כ"י – פחות ממליון נפשות my visit Belzar Rebbe... b) other hand: synonym "rel. pluralism"... II. Avot II – הלל אומר אל תפרוש מן הצבור Avot IV – רבי צדוק אומר אל תפרוש מן הצבור. Introd to reading אבות for משנה סנה' פרק החלק כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב והלא ה: ואלו שאין להם חלק לעוה"ב. Here רמב"ם (followed by מאירי) that חלק לעוה"ב = הוא בכלל "ישראל"... III. רמב"ם char-spin פיה"מ, much less in מ"ת – that not only neg brt pad, i.e.
Pirkei Avot General Jewish Thought

Speech

אבות פ"ד מ"ז (1992)

ר׳ צדוק אומר: אל תפרוש מן הצבור ואל תעש עצמך כעורכי הדיינים ואל תעשיה עטרה להתגדל בה וקרדום לחפור בה וכך היה הלל אומר וכו'. הנה כל אחד מג' דברים אלה מובן בעצמו, אבל קשה להבין את היחס ואת הקשר ביניהם. ובכדי להבין דברי רבי צדוק, שלכאורה חי סמוך לזמן החורבן, כדאי לשום לב למה שמסופר בשבת דף ל״ג ע״ב על רשב״י ובנו רבי אלעזר. מכיון שהאגדה הזאת ידועה אצביע רק על מספר היבטים שהם חשובים לעניננו.כשיצאו התנאים האלקיים האלה מן המערה, לא היו יכולים לסבול את החיים ה״תקינים" של אחב״י שהיו חורשים וזורעים כדרך כל הארץ, והיו "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה", כך ש״כל מקום שנתנו עיניהן מיד נשרף", דהיינו שלא היה אדם יכול לסבול עומק מבטם והסתכלותם הדה והחודרת בו שהפשיטו ממנו כל אמתלא שמניח חיי עולם, וכל המציאות הרועשת של חיי שעה היתד. כקליפת השום בעיניהם. גישה זו, שרכשו להם כתוצאה של י"ב שבים שעסקו בתורה ובסתרי תורה במערה, היתה קיצונית עד למאוד, גישה רוחבית רדיקאלית שאין אדם מן היישוב יכול לעמוד בה. אין תימה איפא שהבת קול התרעם בגדם והכריז, "להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם"! קיצוניות ורדיקאליות בלתי-מרוסנת אפילו של קדושה וטהרה יכולה להרוס את כל בבין החברה.כשחזרו למערה ואחרי י״ב חודש יצאו, "כל היכא דהווה מחי ר' אלעזר, הוה מסי ר״ש", דהיינו שר' אלעזר עמד בכל תקפו בגישתו הרדיקאלית והיה "מכה" בכל מקום שבתן עיניו בו, מבקר באופן קשה ומר את כל ההנהגה הרגילה של החברה ושל כל יחיד בה, אבל אביו "ריפא" מה שהכה בנו, שהאב הודות לגילו למד לסבול את החולשה של המון העם וניסה לרכך חודת הבקורת של בנו הנלהב. "אמר לו: בבי, די לעולם אבי ואתה", אפילו אם כולם מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, שנינו יכולים להכריע את גורלה של התורה ושל העם אם אנחנו נתמסר כל כולבו לת״ת, ואל תדרוש מאנשים מה שהוא מעבר ליכלתם האנושית. וכשראו ההוא סבא שמיהר לפני ביה״ש של שבת ותרי מדאני אסא בידו וכו', אמר רשב״י לבנו, "חזי כמה חביבין מצוות על ישראל" ולפיכך "יתיב דעתייהו", שביהם כאחד הסתגלו להנהגה התקינית של ההמון שאם כי לא הגיעו לפסגת הקדושה של התנאים האלה בכל זאת היו המצוות חביבות עליהם.ואח"כ אמר ר״ש "הואיל ואתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא". הנס אותו הזכיר ר״ש איבו של החרוב והבאר במערה, שהלא על זה היה צריך להודות לפני שנה כשיצאו מן במע…
Pirkei Avot General Jewish Thought

Outline

פרק ה': לעניין מחלוקת (1987)

שתי נטיות הפוכות ביהדות. א) בקשת השלום והשאיפה לאחדות – שלום ככלי המחזיק ברכה. הב"י על הטעם שאומרים "איזהו מקומן" בכל בוקר. חז"ל (ורמב"ם בהקדמה למ"ת) על גלות וחטא כסיבה למחלוקת. ב) משנה בפרק ה' של אבות: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לש"ש – אין סופה להתקיים. איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים וכו'". ולכאורה תמוה – הלא אנחנו שואפים לשלום, לסוף וקץ לפילוגים ומריבות וכו' – איך זה נשבח מחלוקת שהיא לשם שמים כזה שסופה להתקיים? האם אנחנו רוצים בקיומה של מחלוקת? אלא ראה זה חדש שמצאתי בפירושו של רבנו יונה על משנה זו: "... הכוונה שלעולם יתקיימו במחלוקת – היום יחלוקו בדבר אחד ולמחר בדבר אחר – למחלוקת יהיה קיום, ונמשך ביניהם כל ימי חייהם. ולא עוד, אלא שאורך ימים ושנות חיים יוסיפו להם. ושאינה לש"ש – אין סופה להתקיים, רק במחלוקת הראשונה יספו יתמו ושם ימותו, כמחלוקת של קורח". מזה – תפיסה לגמרי אחרת של המחלוקת כדבר רצוי אם היא מחלוקת שהיא לשם שמים, כך ששכרה – שסופה להתקיים. דהיינו עוד מחלוקות לש"ש כזו.Ask ChatGPT
Pirkei Avot General Jewish Thought