על תפילה מוקדמת בליל שבועות (2002)

View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

אשו משום חציו (2000)

קביעת הזמן בפעולה נמשכת בהלכה: התורה (שמות כ"ב:ה) קובעת דין אש כאחד מארבעה אבות נזיקין: "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה." והגמ' ב"ק כ"ב ע״ב מגדירה טיבו של אש בהלכה: אתמר רבי יוחנן אמר אשו משום חציו, וריש לקיש אמר אשו משום ממונו... ת״ש המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו, ונשרף עמו, חייב; עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור. בשלמא למ"ד אשו משום הכי פטור, אלא למ״ד אשו משום ממונו אמאי פטור, אילו קטיל תוריה עבדא הכי נמי דלא מחייב, אמר לך ר"ל הב״ע כשהצית בגופו של עבד דקים ליה בדרבה מיניה.וידועים דברי הנמוק"י שם. שהקשה לר״י דאמ' איך אנו מדליקים בערב שבת והנר הולך ודולק בשבת, הרי הוי כאילו הוא הדליקו בשבת כיון דאמ"ח. ותירץ, דאמ״ח הכוונה הוא דאנו רואים כל מה שנעשה אח״כ בסיבתו הוא כאילו נעשה עתה בעת ההדלקות ומכיון שההדלקה היתה בערב שבת, שפיר מותר להדליק.והנה חידוש זה של הנמוק״י יש עליו עוררין מבין הראשונים משני צדדים. א', מטעם אלה שמתנגדים לזה שאפשר ליישם מושג זה של אמ״ח לנושאים חוץ מנזיקין. ובי, אלה שמעררים על עצם חידושו שכל הפעולה הנמשכת מתייחסת לתחילתה. ועיר על הנושאים האלה, על הראשון ראשון.האם אמ"ח תופס לגבי תחומים זולת נזיקין?שיטת תום': הגמ' בסנהדרין ע"ז ע״א אומרת: "אמר רבא, כפתו ומת ברעב, פטור (שההורג אינו מזומן) ואמר רבא, כפתו בחמה ומת, בצינה ומת, חייב (שההורג מזומן) .סוף חמה לבא, סוף צינה לבא פטור. ואמר רבא, כפתו לפני ארי, פטור (שאפילו לא כפתו היה בסכנה מפני הארי), וכוי." ובתוד״ה סוף חמה לנו, ח״ל: "ומיהו אם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבא וסוף צינה לבא נראה דהייב למ"ד אמ"ח דלענין מיתה נמי מחשבין באמ"ח כדמוכח בכיצד הרגל (שם כ"ב ע״א)" ומזה שהתוס' ס"ל כהנמוק"י, דאמ"ח שייך גם לנפשות ולשאר איסורין – ואפילו כשאינו מדובר באש.שיטת הריין: בחידושי הריין לסנהדרין ע"ז ע"א כתב, ח"ל: "אע"ג דאמ"ח, וחייב בדי דברים, מ״ט לא מיחייב מיתה אא״כ נפל לתוך האור וכבשו שם או שדחפו לאור ואין יכול להעלות משם, דעביד מעשה ממש." ומזה שהר"ן חולק על דעת תוס' והנמוק"י, וס"ל שאין ליישם את הכלל של אמ״ח לנפשות ושאר איסורין, ומסתמא זה כולל גם שבת וכדאי להוסיף שהאבני נזר (חלק או"ח סי' שפ"ח ד״ה גי) כתב שמכיון שדעת הנמוקי יוסף דחייב בשבת על אמ״ח היא נגד הר…

Talmudic Analysis Practical Halacha

תוקף המנהגים עפ"י ההלכה (2004)

בפרק האחרון דנתי בין השאר במנהג שהתפתח בקהילות אשכנז בימה״ב, והעליתי שלפי החות יאיר שתוקף מנהג איזו עיר הוא מכח המקום ולא האנשים, כך שכשנתפזרו דרי העיר אין עליהם חובה לקיים את המנהגים ששררו בעיר, שאולי גם המנהג שלא לקרוא את הולד על שם אביו או סבו החי ג״כ אבד תוקפו היות שקהילות אשכנז בעו״ה נחרבו כולם בימי השואה. ואם כי לא סמכתי על הצעה זו והבאתי הרבה מקורות וכו', קבלתי תגובה מחד מן חברייא, ה״ה ידידי הרב הנכבד ר׳ אברהם ארט שליט״א מטובי אברכי הכולל העליון ע״ש גרוס של ישיבתנו. הרב ארט השיג עליי שלפי דבריי בכל מקום שחלוקים בני אשכנד מבני ספרד נאמר שכיון שבאנו למקום שישנו שם שתי מנהגות בטל תוקף מנהגנו מקדמת דנא וא"כ יהיה מותר לבני אשכנד לאכול קטניות בפסח וכדומה, ודה לא שמצנו מצולם.הנה יפה הציר, אבל לא צלי תלונתו כי אם צל החו״י, ולא רק צלי ו אלא גם צל הריב״ש ממנו שאב ציקר דצתו בדה, וצל הריין פרק מקום שנהגו שהבאנו, ולכאורה הקושיא צצומה ואיננה ניתנת לפתרון קל.עב קף .המג ה ג... לפי ההלכה בראשונה צריכים אנו להביו איר מלכתחילה חלו לפי ההלכה כל מנהגי הצרות צל חבריהם וי וצאי חלציהם, כר שכל האשכנדים מחויבים לשמור את כל מנהגי אשכנד וכן הספרדים והתימנים וכוי, הלא א״א לומר שיש להם דין של סתם ציר שהרי הרבה צרים וציירות, כרכים וכפרים, שמרו מסורות צדה דו או דו ולא שייר לכאורה להגדירן כבני ציר שהיא מוגדרת כמקום מסוים. מהו איפא המקור ההלכתי לתוקף המנהגים של הצרות השונות (אשר לפי רבים מההיסטריונים מנהג אשכנד מוצאו במנהגי בני א״י, ומנהג ספרד נתגלגל ממנהג בני בבל)?ובנוגצ לנו היום, יש לציין היטב ברקצ ההלכתי של תפיסת וקביצת מנהגים במדינה דו שהיא מיוחדת במינה בדה שהיא קלטה רבבות יהודיםמנהגיםמכל הצרות וכל הקהילות מצל פני כל החבל, ובמקום לאחד את כולם במסגרת קהילתית אחת, נשארו קבוצות שלימות של אנשים, דציר שם ודציר שם, שהמשיכו את המנהגים של ארצות מוצאם וצרי פדוריהם ולא התמדגו לקהילה אחת ואף לא בציר אחת. וכשם שבא נכובדנאצר ובלבל את האומות, כר באו האומות לאמריקה והיא הפרידה ביניהם. וברור שהמציאות האמריקאית היא כר שאין לראות בצרים שלנו את האמצצי הדרוש להמשיר מסורת קהילתית..והנה ירוצים לנו צל שלש דרכים שהמסורת של מנהגים נמסרה מדור לדור. יש כאלה שפשטו בכל ישראל,־ יש כאלה שתפסו אותם או חי דשו מ בצרים מס…

Talmudic Analysis Practical Halacha

תכלת בציצית - לאור התגליות החדישות (1995)

האם אפשר לדעת בדיוק מהו החילזון והתכלת האמיתיים? בספר "בשמים ראש" (שמהימנותו מפוקפקת כידוע, אבל ברור שחומר רב אותנטי מתקופת הראשונים נמצא בו, ואכמ״ל) כתב שא״א לקבוע מהי תכלת אמיתי מאחר שא״א להכיר צבע מתוך הספר רק ע״י מסורה איש מפי איש. וחרב מ״מ כשר זצ״ל בתורה שלמה שלו מצא סימוכין לו מדין מראות נגעים, שהריעב״ץ הקשה מדוע אין מקיימים היום מצות טומאת מצורע, הלא לפי חז״ל וכ״פ הרמב״ם דין זה נוהג בארץ ובחו״ל בפני הבית ושלא בפני הבית. והרב כשר הביא מירושלמי (ציטטו הראב״ד לתו״כ) שדין זה נוהג רק אם הורהו רבו ושימש אותו כהוגן, דכתיב "להורות", ואין מועיל לזה מה שלמד מספרים להכיר את צורת וצבע הנגע. ומזה למד הגרמ״מ כשר גם דין מראה הצבע של תכלת, שמכיוון שאין לפנינו תכלת של חז״ל לפני שנפסקה המסורה כבר א״א לחדש את התכלת מן הסברא או מפי הספר.ונראה לפע״ד שאין מזה ראיה נגד חידוש התכלת בימינו, שהלא מלפני כ35 שנים גילה פרופי יגאל ידין המנוח בנחל חכר כמות של צמר צבוע כחול וקבע שהיה עשוי לציציות והציע שהצבע הינו קלא־אילן. הוא כתב על יושבי המערה, שקנו את הגיזה בתום לב ממי שאינו מומחה, כי במיוחד בשעת מלחמות וגזירות (כבימי בר־כוכבא) היה קושי רב בהשגת הצבע היקר ולכן היו הזיופים מצויים מאוד. והמזייפים הוסיפו קרמיז־־צבע אדום־־בכדי שיהא הצבע דומה ממש לתכלת. ואמנם לאחרונה בדקו ומצאו שאמת נכון הדבר שהוא קלא אילן (שמוצאו מצמח הנמצא בהודו, בתוספת מעט קרמיז). והנה, אם יש בידינו קלא אילן, יש בידינו מראה התכלת האמיתית, שאם לא היו שווים במראיהם לא היתה אפשרות של זיוף, וחז״ל כבר אמרו שרק הקב״ה שהבחין במצרים בין טיפה לטיפה הוא מבחין בין קלא אילן לתכלת.יחס התכלת והלבן זה לזההמשנה ריש פרק ד׳ של מנחות (דף ל״ח ע״א) קובעת שלבן ותכלת אינם מעכבים זא״ז, ואח״כ שתפילין ש״י וש״ר אינם מעכבים זה את זה. ובגמי שם שהמשנה שלא כרבי הסובר שתכלת ולבן כן מעכבין זה את זה.והנה הרמב״ם בפיח״מ למנחות (ובסה״מ מ״ע י״ד) כתב שאע״פ שלפי החכמים אין מעכבין זא״ז, תכלת ולבן מהווים מצווה אחת, ואילו תפילין הם ב׳ מצוות. מקור שיטה זו של הרמב״ם הוא הספרי: "יכול שהם ב׳ מצוות, ת״ל והיה לכם לציצית, מצווה א׳ היא ולא ב׳ מצוות". והרמב״ן (השגות לסה״מ שורש י״א) הק׳ עליו, שהלא המשנה מטפלת בהם בחדא מחתא, וא״כ כמו שתפילין הם ב׳ מצוות, כמו״כ ציצית. והספרי …

Talmudic Analysis Practical Halacha