עוסק במצוה פטור מן המצוה כשאפשר לקיים שניהם (1998)

View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

אשו משום חציו (2000)

קביעת הזמן בפעולה נמשכת בהלכה: התורה (שמות כ"ב:ה) קובעת דין אש כאחד מארבעה אבות נזיקין: "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה." והגמ' ב"ק כ"ב ע״ב מגדירה טיבו של אש בהלכה: אתמר רבי יוחנן אמר אשו משום חציו, וריש לקיש אמר אשו משום ממונו... ת״ש המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו, ונשרף עמו, חייב; עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור. בשלמא למ"ד אשו משום הכי פטור, אלא למ״ד אשו משום ממונו אמאי פטור, אילו קטיל תוריה עבדא הכי נמי דלא מחייב, אמר לך ר"ל הב״ע כשהצית בגופו של עבד דקים ליה בדרבה מיניה.וידועים דברי הנמוק"י שם. שהקשה לר״י דאמ' איך אנו מדליקים בערב שבת והנר הולך ודולק בשבת, הרי הוי כאילו הוא הדליקו בשבת כיון דאמ"ח. ותירץ, דאמ״ח הכוונה הוא דאנו רואים כל מה שנעשה אח״כ בסיבתו הוא כאילו נעשה עתה בעת ההדלקות ומכיון שההדלקה היתה בערב שבת, שפיר מותר להדליק.והנה חידוש זה של הנמוק״י יש עליו עוררין מבין הראשונים משני צדדים. א', מטעם אלה שמתנגדים לזה שאפשר ליישם מושג זה של אמ״ח לנושאים חוץ מנזיקין. ובי, אלה שמעררים על עצם חידושו שכל הפעולה הנמשכת מתייחסת לתחילתה. ועיר על הנושאים האלה, על הראשון ראשון.האם אמ"ח תופס לגבי תחומים זולת נזיקין?שיטת תום': הגמ' בסנהדרין ע"ז ע״א אומרת: "אמר רבא, כפתו ומת ברעב, פטור (שההורג אינו מזומן) ואמר רבא, כפתו בחמה ומת, בצינה ומת, חייב (שההורג מזומן) .סוף חמה לבא, סוף צינה לבא פטור. ואמר רבא, כפתו לפני ארי, פטור (שאפילו לא כפתו היה בסכנה מפני הארי), וכוי." ובתוד״ה סוף חמה לנו, ח״ל: "ומיהו אם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבא וסוף צינה לבא נראה דהייב למ"ד אמ"ח דלענין מיתה נמי מחשבין באמ"ח כדמוכח בכיצד הרגל (שם כ"ב ע״א)" ומזה שהתוס' ס"ל כהנמוק"י, דאמ"ח שייך גם לנפשות ולשאר איסורין – ואפילו כשאינו מדובר באש.שיטת הריין: בחידושי הריין לסנהדרין ע"ז ע"א כתב, ח"ל: "אע"ג דאמ"ח, וחייב בדי דברים, מ״ט לא מיחייב מיתה אא״כ נפל לתוך האור וכבשו שם או שדחפו לאור ואין יכול להעלות משם, דעביד מעשה ממש." ומזה שהר"ן חולק על דעת תוס' והנמוק"י, וס"ל שאין ליישם את הכלל של אמ״ח לנפשות ושאר איסורין, ומסתמא זה כולל גם שבת וכדאי להוסיף שהאבני נזר (חלק או"ח סי' שפ"ח ד״ה גי) כתב שמכיון שדעת הנמוקי יוסף דחייב בשבת על אמ״ח היא נגד הר…

Talmudic Analysis Practical Halacha

שני אחים וערכאות הממשלה (2004)

רב אחד בקהילה חשובה פנה אלי בשאלה מאוד כאובה: שני אחים, אמידים עצומים בעלי צדקה וחסד ותומכים את ביהכנ״ס ביד רחבה, שותפים כמעט בכל נכסיהם. והנה פרץ ריב מלא קנאה ושנאה בין ראובן הבכור ושמעון הצעיר ממנו, ולא יכלו לדבר שלום איש את רעהו. וכשהתגברה אש המחלוקת בין שני האחים, הגיש ראובן תלונה בערכאות הממשלה נגד שמעון, וכך הגיע המצב לידי שנאה גלוייה בלי מצרים. שמעון התעקש ואמר שאם גבאי ביהכנ״ס יתנו איזשהו כיבוד לראובן, יתפטר מהקהילה ושוב לא יימנה בין תומכיה אף לפרוטה. הרב נמצא במבוכה נוראה, שפרנסתו וקהילתו שתיהם בסכנה. שמעון לוחץ על הרב שינדה את ראובן מאחר שהוא התחיל בהתערבותו של הערכאות. הרב ביקש ממני חוות דעתי. והנה לכאורה אין ספק ששמעון צודק שכן פסק הש״ע ביו״ד סימן של״ד סעיף מ״ג: על כ״ד דברים מנדין את האדם ואלו הן... ט׳, המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבי׳ אנסין והוציא ממנו ממון בעדותו שלא כדין מנדין אותו עד שישלם. והרמ״א מוסיף בשם המהרי״ק: ואין צריכין לענין נידוי עדות וראיה ברורה אלא אומד הדעת באמתות הדברים שהתובע טוען ברי ואז אפי׳ אשה אפי׳ קטן נאמן אם הדעת נותן שאמת הדבר . לכאורה פסק הש״ע הוא שאיסור ערכאות והעונש של נידוי הם רק אם יש צד של חסרון כיס, אבל אם אין צד כספי אין איסור בדבר או לפחות לא חל עליו עונש נידוי.אולם הדבר הוא לא כל כך פשוט, שראובן טוען שהבקשה שהגיש נגד שמעון מטרתו רק להכריח את שמעון שיגלה לו את כל הנכסים והעסקים שהם בשותפות. לפי טענתו, שמעון סרב לעשות כן ולפיכך נאלץ להביא את העניין לבית המשפט הממשלתי. ואמנם עיון קל במסמכים הליגליים כנראה תומך טענתו, אך דא עקא שעיון חודר מעמיד את העניין בספק, שכן בטופס המסמך אומר ראובן שמטרת הבקשה לתת דו״ח על העסקים שהם בשותפות היא שלא להשאיר את יורשיו בלי כל, והסגנון מורה שיש בזה תביעה של ממונות, שכן הוא כותב שבלי הדו״ח הבנים שלו will result בנזק כבד, כאילו זה ודאי שיפסידו ועל כן מוכרח שמעון לשלם, ולא כתב סתם בלשון חשש: may result .אבל אם נניח שאין במסמך זה של ראוp משום תביעה לפיצויים כספיים, עוד אנו עומדים מול השאלה אם אמנם עצם ההליכה לערכאות בעניינן משפטי בלי תביעה לתשלום הוא נגד הדין או לא.כאמור, מדברי הש״ע ביו״ד הנ״ל, משמע שרק אם יש צד של ממונות חל עליו עונש נידוי אם פנה לערכאות. אבל בש״ע חו״מ סימן כ״ח סעיף ג׳…

Talmudic Analysis Practical Halacha

תכלת בציצית - לאור התגליות החדישות (1995)

האם אפשר לדעת בדיוק מהו החילזון והתכלת האמיתיים? בספר "בשמים ראש" (שמהימנותו מפוקפקת כידוע, אבל ברור שחומר רב אותנטי מתקופת הראשונים נמצא בו, ואכמ״ל) כתב שא״א לקבוע מהי תכלת אמיתי מאחר שא״א להכיר צבע מתוך הספר רק ע״י מסורה איש מפי איש. וחרב מ״מ כשר זצ״ל בתורה שלמה שלו מצא סימוכין לו מדין מראות נגעים, שהריעב״ץ הקשה מדוע אין מקיימים היום מצות טומאת מצורע, הלא לפי חז״ל וכ״פ הרמב״ם דין זה נוהג בארץ ובחו״ל בפני הבית ושלא בפני הבית. והרב כשר הביא מירושלמי (ציטטו הראב״ד לתו״כ) שדין זה נוהג רק אם הורהו רבו ושימש אותו כהוגן, דכתיב "להורות", ואין מועיל לזה מה שלמד מספרים להכיר את צורת וצבע הנגע. ומזה למד הגרמ״מ כשר גם דין מראה הצבע של תכלת, שמכיוון שאין לפנינו תכלת של חז״ל לפני שנפסקה המסורה כבר א״א לחדש את התכלת מן הסברא או מפי הספר.ונראה לפע״ד שאין מזה ראיה נגד חידוש התכלת בימינו, שהלא מלפני כ35 שנים גילה פרופי יגאל ידין המנוח בנחל חכר כמות של צמר צבוע כחול וקבע שהיה עשוי לציציות והציע שהצבע הינו קלא־אילן. הוא כתב על יושבי המערה, שקנו את הגיזה בתום לב ממי שאינו מומחה, כי במיוחד בשעת מלחמות וגזירות (כבימי בר־כוכבא) היה קושי רב בהשגת הצבע היקר ולכן היו הזיופים מצויים מאוד. והמזייפים הוסיפו קרמיז־־צבע אדום־־בכדי שיהא הצבע דומה ממש לתכלת. ואמנם לאחרונה בדקו ומצאו שאמת נכון הדבר שהוא קלא אילן (שמוצאו מצמח הנמצא בהודו, בתוספת מעט קרמיז). והנה, אם יש בידינו קלא אילן, יש בידינו מראה התכלת האמיתית, שאם לא היו שווים במראיהם לא היתה אפשרות של זיוף, וחז״ל כבר אמרו שרק הקב״ה שהבחין במצרים בין טיפה לטיפה הוא מבחין בין קלא אילן לתכלת.יחס התכלת והלבן זה לזההמשנה ריש פרק ד׳ של מנחות (דף ל״ח ע״א) קובעת שלבן ותכלת אינם מעכבים זא״ז, ואח״כ שתפילין ש״י וש״ר אינם מעכבים זה את זה. ובגמי שם שהמשנה שלא כרבי הסובר שתכלת ולבן כן מעכבין זה את זה.והנה הרמב״ם בפיח״מ למנחות (ובסה״מ מ״ע י״ד) כתב שאע״פ שלפי החכמים אין מעכבין זא״ז, תכלת ולבן מהווים מצווה אחת, ואילו תפילין הם ב׳ מצוות. מקור שיטה זו של הרמב״ם הוא הספרי: "יכול שהם ב׳ מצוות, ת״ל והיה לכם לציצית, מצווה א׳ היא ולא ב׳ מצוות". והרמב״ן (השגות לסה״מ שורש י״א) הק׳ עליו, שהלא המשנה מטפלת בהם בחדא מחתא, וא״כ כמו שתפילין הם ב׳ מצוות, כמו״כ ציצית. והספרי …

Talmudic Analysis Practical Halacha