Article
חידוש הדו־שיח בין העם ואלוקיו (1968)
הנני מודה לא-ל על שזכיתי בפעם השנייה לעלות ירושלימה ולדבר מעל במה אחת עם ידידי הדגול, כבוד שר הדתות. הזדמנות זו מזכירה לי את המפגש הקודם שלנו, בביתי שבניו יורק – מוצאי יום טוב ראשון של גלויות – כשאנחנו קידשנו והוא הבדיל. ואילו היום, כאן בירושלים, נהפכו היוצרות: הוא קידש, ואני מבדיל – בין גולה לארץ, בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים. אי אפשר, לדעתי, לדבר על יחסי בית הכנסת למדינת ישראל ועל חובות הקהילות הדתיות בגולה כלפי הארץ מבלי להתבונן באירועים הדרמטיים של ששת הימים. כל עוד לא ראינו את האירועים בעין אמונית, ולא שיבצנום במסגרת השקפת התורה, איננו ערוכים לדיון מהותי. אין מדובר בסיסמאות שחוקות אלא בעיון מעמיק במקרא ובחז"ל. איני מבקש לחשב את הקץ או לקבוע אם אלו ימות המשיח – איננו רשאים, כבני אנוש, לדון כך על ההיסטוריה מתוך ההיסטוריה עצמה. אך עלינו לשאול: מה משמעות ששת הימים הללו כהתגלות? מה הן המסקנות העולות מכך – להלכה ולמעשה?ברור לכולנו שהניצחון היה בעל אופי ניסי. אין צורך לטעון שכל נס חייב לשבור את הטבע – ולעומת זאת, גם הסבר טבעי לחלוטין עשוי להיות נס בתחפושת. ההסבר הדתי לא מסתפק בתיאור הצלחות טקטיות, אלא רואה את יד ה' המשדדת מערכות ההיסטוריה.לא פחות חשוב מהניצחון היה גל ההתעוררות הרוחנית – חשיפת עומק האמונה גם בקרב מי שחשבנו לחילוני מובהק. בלשון בעל התניא, זו הייתה התגלות "אהבת ה' המסותרת" – לא ראינו כדוגמתה לא במלחמת השחרור ולא במבצע סיני. זהו חידוש הדו־שיח בין העם לאלוקיו, דו־שיח שנקטע מאז חורבן הבית ושב עתה – ולו לרגע – לתחייה.בתנ"ך אנו מוצאים שני קטבים ביחסי העם וה': הסתר פנים ונשיאת פנים. החטא גורם להסתלקות ההשגחה, לניתוק, לתחושת בדידות רוחנית. נשיאת פנים, לעומת זאת, היא ברכת אהבה, ידידות מחודשת – "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". אך לאחר ששת הימים איננו עוד בהסתר פנים מלא – ועם זאת, טרם זכינו לנשיאת פנים שלמה.חז"ל (חגיגה ה) מדברים על מצבי ביניים: "בחלום אדבר בו" ו"ידו נטויה עלינו". אלה הם שלבים שבין הסתר פנים לנשיאת פנים – רמזים של השגחה, הגנה מפני כליה, לחישה אלוקית אל תוך חיינו. אנו חיים כיום בתקופה של "בחלום אדבר בו" – מצב זמני, רווי אפשרויות, שאינו מבטיח דבר אך דורש מאיתנו תשובה, בירור, התעוררות.כך יש להבין גם את מגילת אסתר – סיפור שבו לא נזכר …