Article
ארבע אמות של אדם - בהלכה ובמחשבה (2001)
שנינו במשנה גיטין ע"ח ע״א: "היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה, קרוב לה מגורשת, קרוב לו אינה מגורשת, מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת." ובגמ' שם: "היכי דמי קרוב לה, והיכי דמי קרוב לו? אמר רב, ארבע אמות שלה זהו קרוב לה, ד״א שלו זהו קרוב לו. היכי דמי מחצה על מחצה? אמר ר' שמואל בר רב יצחק, כגון שהיו שניהן עומדין בד״א." והרבה ראשונים התקשו בזה, איך יכולה להתגרש מדין תורה בזמן שהקנין של ד"א רק מד"ר, וכמבואר בהדיא בב״מ י' עייא: "אמר ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא, ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום. [מאי טעמא] תקינו רבנן דלא אתי לאנצויי," וברה"ר אפילו מדרבנן לא (שם). כך הקשו הרמב"ן הרא"ש הרשב״א הריין אחרים (לגיטין שם), והשיבו שהמשנה מדברת בזמן השמד ושזה מתקנות עגונות, והריין (גיטין שם) כתב, "ואע"ג דד"א לכ״ע אינן קונות דבר תורה, כיון דרבנן תקנינהו ואמרי שיהו קונות הרי הקנום לו ועשאום כחצירו והפקר ב״ד היה הפקר."ולפיכך טוען הרמב"ן שהנימוק במשנה בגיטין הוא משום דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, ולשם עגונה הקילו, וז״ל: "ושמא משנתינו הוראת שעה היתה או משום שעת הגזירה נשנית."אולם באמת קשה לומר שכל המשנה היתה הוראת שעה או רק לשעת השמד, שעה שאין במשנה ובגמרא שלנו שום לזה או לזה. ונראה שתירוץ הרמב"ן בנוי על יסוד דברי שמואל בגיטין ע"ח ע"ב, "א״ל שמואל לרב יהודה, שיננא, כדי שתשוח ותטלנו, ואת לא תעביד עובדא עד דמטא גיטא לידה." משמע שחכמים לא רצו להשתמש בשום דרך לקבלת הגט רק ע"י נתינה בידה ממש, ששמואל הקפיד שהגט יינתן ממש כמו שכתוב בתורה "ונתן בידה." ובתקופת הגאונים ראו לנכון להחמיר לא רק בגט אלא אפילו בחצר, וכמובא שם ע"ח ע"ב תד"ה את לא תעביד, וז״ל: "בערוך בערך גט כתב קבלנו מרבותינו אפיי זרקו לה בתוך חצרה לא משתריא לעלמא עד דמטא גיטא לידה," וזה בניגוד למשנה הראשונה בפרק הזורק בגיטין וכמעט כל חלק הראשון של הפרק. וכ״כ רבנו חננאל שיש לו קבלה מאבותיו "דאפ' זרק לה גט בחצירה לא משתריא לעלמא עד דמטא גיטא לידה." ועוד מצינו שראשונים וגם אחרונים לא היה מרוצים משליח לקבלה והקפידו שהגט יגיע ממש לידיה ורק אז תתגרש. ועיי רמ"א אה"ע סי' קל"ט סעי י״ד. מזה, שהיתה נטייה בכלל להחמיר בכל גט שאינו ממש ככתוב בתורה, ולא משום איזה פסול או חולשה מיוחדת מגט בתוך ד' אמותיה.וגם דברי הריין אינן מחוורים לגמרי, שגם הוא הוכרח להש…