Article
נסי חנוכה
הרמב"ם בפ"ג מהלכות חנוכה מנסח את מהותה של מגילת חנוכה וגאולת ישראל כך: "וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדם בחודש כסלו היה, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת הימים האלו שתחילתם בכ"ה בכסלו ימי שמחה והלל, ומדליקין בהם נרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס, וימים אלו הם הנקראים חנוכה והם אסורים בהספד ותענית כימי פורים, והדלקת הנרות בהן מצווה מדברי סופרים כקריאת המגילה". הגר"ש קלוגר בספר בנין שלמה הקשה על לשון הרמב"ם שמשמע ממנה שהכיבוש היה ביום כ"ה בכסלו ובו מצאו את פך השמן, ומשמע שהדליקו את המנורה בלילה שלאחר מכן, כלומר בכ"ו בכסלו, ואם כן מדוע מתחילים להדליק נרות כבר בליל כ"ה ולא בליל כ"ו, כשם שאירע בימים ההם בזמן הזה. קושיה נוספת היא מדוע כתב הרמב"ם שחנוכה נקבעה ל"ימי שמחה", והרי חז"ל קבעו ש"אין שמחה אלא בבשר ויין", ונראה מדבריו שהשמחה היא ממש כשם שפורים נקבע לשמחה, דבר שנראה מנוגד לשו"ע שלא כתב כלל שיש שמחה בחנוכה, לא בבשר ולא ביין. ונראה שיש בחנוכה שני עניינים בנר: אחד מיוחד לחנוכה, והוא פרסומי ניסא, והשני הוא דין כללי של שמחה לרגלי גאולה, והשמחה הזאת מתבטאת דרך אורה והלל – כלומר, במקום בשר ויין, השמחה מתבטאת באור ובהלל. לפי זה מובנת לשון הרמב"ם שמזכיר הדלקת נרות פעמיים, ומטעים את הדמיון בין נרות חנוכה למקרא מגילה, שגם בה יש שני דינים: פרסומי ניסא ושמחה. קריאת המגילה עומדת במקום קריאת הלל, ובחנוכה שאין קריאה – חוזר הדין לקריאת הלל. בזה מיושבת גם קושייתו השנייה של הגר"ש קלוגר: השו"ע לא חלק על הרמב"ם אלא כוונתו לומר שאין שמחה במשתה, כלומר בבשר ויין, אבל יש שמחה באור והלל, ואין מי שחולק על כך. כשלמדתי את הסוגיה בחברותא עם חתני הרב משה בן ציון דראטש נ"י, הביא לי סיוע מדברי הברייתא בפסחים ק"ט: "בזמן שביהמ"ק קיים אין שמחה אלא בבשר... ועכשיו שאין מקדש אין שמחה אלא ביין", והרמב"ם פסק כך, ובפרק א' מהלכות חגיגה כלל גם נשים במצוות שמחה, על פי הגמרא בחגיגה ועמדת ר' יוסי הגלילי. רש"י שם פירש שיש לנשים חיוב שמחה ככל הגברים – "ושמחת אתה וביתך". אך הראב"ד חלק וכתב שאין להן חיוב בקרבן אלא ש…
