Article
הרהור כדיבור דמי ושומע כעונה (1984)
כשהרמב״ם דן על ביאת המשיח ומתאר לנו את הייעוד הנעלה של אותם הימים המקווים, הוא כותב: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה ראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות... וקשה דלמ״ל להרמב״ם לכתוב: ומקריבין קרבנות, דמשמע דרק לאחר ביאת המשיח כשיבנה המקדש אפשר יהי׳ להקריב קרבנות, הא גם מקודם ביאת המשיח אפשר להקריב דהא מקריבין אעפ״י שאין בית. וע״כ צ״ל דיש נפ״מ גדולה בין הקרבת קרבנות דקודם ביאת המשיח לבין הקרבת קרבנות לאחר ביאת המשיח. דקודם ביאת המשיח, טרם שיבנה המקדש, אעפ״י שמקריבין אעפ״י שאין בית, אבל אין שום חיוב וחובה להקריב, ואין חיוב ומצוה כלל להקריב קרבנות בזמן שאין משיח ואין מקדש. אבל לאחר הקמת המקדש בימות המשיח מקריבי! קרבנות, והכוונה שאז יש חיוב וחובה להביא קרבנות כמו שהי׳ החיוב קודם החורבן.[ומד׳ הרמב״ם שב׳ "ובונה המקדש" מוכח דמקודם ביאת המשיח א״א לבנות המקדש. וכבר דנו בזה בשו״ת בנין ציון ובחידושי הגרעק״א, ואכ״מ].ונראה עוד לבאר בכוונת הרמב״ם שכתב, דלאחר ביאת המשיח ותחזור מלכות בית דוד ליושנה ויבנה את המקדש ואז מקריבין קרבנות, והכוונה לפי מש״כ החת״ס, או״ח, ס״י, דאף למ״ד מקריבין אעפ״י שאין בית קאי רק על קרבן פסח דלא צריך להביאו משקלים, אבל ק״צ אחרים דבאים משקלים א״א להקריב בזמן הזה כיון דבאים משקלים, ושקלים אינם נוהגים אלא בפני הבית.ולפי״ז יש לומר דמשו״ה כתב הרמב״ם דאז לאחר ביאת המשיח מקריבין קרבנות, והכוונה דאפשר יהי׳ להקריב כל מיני קרבנות ולאו דוקא הני קרבנות דלא באים משקלים אלא כל קרבנות אף אלה שבאים שבאים משקלים.הרם נחום לאםנשיא וראש ישיבה, ירי״אסימן בהרהור כדבור דמי ושומע כעונההרמב״ם פ״א מהל׳ ברכות ה״ז כ׳: כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר, ואם לא השמיע לאזנו יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו, ע״כ. משמע שאם בירך בלבו יצא אפי׳ אם לא הוציא בשפתיו, וא״כ ש״מ שהרמב״ם ס״ל הרהור כדבור דמי. ועל זה הקשה השאגת אריה (סי׳ ו׳) מן הרמב״ם עצמו פכ״ד מהל׳ שבת ה״א, וז״ל: . . . שנאמר אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי, ונאמר, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר, לפיכך אסוראולם בד׳ החת״ם תמהו רבים, דאם א״א להקריב קרבנות אחרים, אז גם ק״פ אי אפשר יהי׳ להקריב, דהרי ק״פ צריך מזבח ואין מחנכין את המ…
