Home Home / בענין מצוות קידוש (1970)

Article

September 1, 1970

בענין מצוות קידוש (1970)

Talmudic Analysis
View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Note

הערה לעניין טוב עדי גיטין וקידושין (1996)

גיטין וקידושין דף ס״ה – יש כנראה הבדל בחשיבה בין ע״א לע״ב, לענין אם עדי קידושין הם עדי קיום או עדי ראיה. ונראה לעניות דעתי שעדי גירושין הם כוללים יותר אפילו מעדי קיום. והרי מצינו דין גט שכתבו הבעל בעצמו – דהוי גט אפילו בלי עדים בכלל – שכן עדי חתימה הם עדי מסירה. ואגב, אם עדי גיטין הם עדי קיום, מה לי כתב סופר (שאין גט בלי עדים), מה לי כ״י של הבעל – הלא כשניהם צריכים לעדים! אלא שכ״י הבעל הוא לגמרי לא בתור עדות כבחת״כ, שמעיד עכשיו לפני בית דין כל מה שקרה אי־פעם, אלא הוא כאילו המעשה של הגירושין נעשה עכשיו לפנינו, וכאילו בית הדין הוא בתור עדי מסירה – ואין צורך לעדים רגילים כלל, דהוי כמגרשה לפנינו. ממילא, כתב סופר צריך לעדים בתור עדי ראיה – דאל״ה אין אנו יודעים אם אמנם גירש – אבל כ״י הבעל הוי כאילו אנו עומדים על גביו בשעת גירושין, ולפיכך אין צורך לעדים, לא של קיום ולא של ראיה. והנה לגבי קידושין ע״י שטר – אם כ״י הבעל מחליף במקום עדים כמו שמחליף בגיטין – עיין ברשב״א לקידושין דף ס״ח ע״ב (בספר תורת הקדושה עמוד תי״ג ד״ה וסברא), שקובע שאין קידושין דומה לגיטין בזה, ובקידושין כ״י הבעל גם כן צריך לעדים – מה שאין כן בגט, דסבירא ליה שגט לומדים מממון, ותקנה היא הודאת בע״ד – ובגיטין אין בעיה, כי אין חיוב כלפי אחר, אלא אדרבה – מזכה לאחר. אבל בקידושין אין לומר דמהני הודאת בע״ד דהוי במקום דחוב לאחריני. ועיין שם בהערות, שהרמב״ן חולק על הרשב״א – ובהערות 525 וגם 552 מביא מחכמת מהרי״ט אלגאזי שחולק על הרשב״א. והנה ההסבר שלי מתאים לשיטת הרמב״ן ומהרי״ט, ודבריו של מהרי״ט כמעט מפורשים כסברתי. והרשב״א, שסובר שאין קידושין כגיטין לגבי טיב העדים, נראה להסביר שקידושין ע״י שטר צריך שהבעל יכתבו בעצמו, וצריך שיכוין לשם קידושין וכו׳. לפי הרמב״ן ומהרי״ט אלגאזי – כל הדינים של כתיבת גט יכולים לחול גם על קידושין בשטר. וכן משמע מלשון המחבר ונושאי כליו באהע״ז סי׳ ל״א. אבל הרשב״א יסבור שגט שאני – שמקרא טוען “וכתב ונתן” – שהכתיבה, שהיא השטר, היא חלק מעצם הגירושין. ואילו בקידושין, השטר אינו בתורת שטר כבחת״כ, אלא צורת אחרת של אמירה – שבמקום לומר בפיו “הרי את מקודשת לי”, אומר זאת בכתב, אבל לא בתורת שטר.
Talmudic Analysis

Article

לענין צדקה (1986)

הרמב״ם בפ״י מהלכות מתנות עניים ה״טז פוסק: הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות, וכן הנותן מזונות לאביו ולאמו, הרי זה בכלל הצדקה, וצדקה גדולה היא שהקרוב קודם. האחרונים הקשו על הרמב״ם, שהרי מקורו הוא בגמרא כתובות נ׳ ע״א: "אשרי שומר משפט עושה צדקה בכל עת" – וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? דרשו רבותינו שביבנה, ואמרי לה רבי אליעזר: זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים. וא״כ, קשה – הגמרא מדברת בקטנים והרמב״ם כתב "כשהם גדולים". ועיין בכסף משנה שכתב ש"גדולים" אין פירושו "גדולים ממש" אלא "גדולים משש", אך נראה שזה דחוק. ועיין בספר דרך אמונה להגר״ח קניבסקי שליט״א, שביאר שאולי מה שנאמר בגמרא "קטנים" היה לפני תקנת אושא, או שאף לאחר התקנה לא כופין, ולכן אם נתן – יש לו שכר מצות צדקה. ועוד קשה – שהרמב״ם סובר שכופין על הצדקה (פ״ט ה״יב), ואם כן מדוע לא כתב גם כאן שכופין על צדקה זו, והסתפק בדברי שבח? והרי בכלל קשה מתי כופין ומתי אין כופין. בגמרא כתובות מ״ט ע״ב נאמר שבאושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים, אך להלכה אין כופין אלא באמיד. ואם אינו אמיד – כופין אותו בדברים (דהיינו: נוזפים בו ברבים). עוד נאמר שם (ס״ה ע״ב): אף על פי שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהם קטנים – אבל זן קטני קטנים, עד בן שש. לפי זה יש שלושה שלבים: קטני קטנים (עד גיל שש) – חייב במזונותיהם מצד הדין, כיון שכרוכים אחר אמם, כגמרא שם בשם ר׳ אסי. קטנים (משש עד הבגרות) – אין חיוב גמור, אך יש תקנה, ואם אמיד – כופין אותו; אם אינו אמיד – מלעיגין עליו. גדולים – הם מחוץ לחיוב המזונות, אך הרמב״ם מגדיר את הנתינה להם כצדקה גדולה. תוספות שם (ד״ה אכפייהו רבא) מקשים: איך ייתכן שכופין על הצדקה? הרי זו מצוות עשה שמתן שכרה בצדה – וידוע שאין כופין עליה. תירצו שבצדקה יש גם שני לאווין: "לא תאמץ" ו"לא תקפוץ". כלומר, הכפייה מבוססת על הלאו – לא על העשה בלבד. לפי זה, מי שכפוהו לתת צדקה קיים גם את מצות "פתח תפתח". מכאן עולה שיש שני יסודות במצות הצדקה: האחד – הסרת אכזריות (הקשורה לשני הלאווין), והשני – עשיית חסד (שייכת ל"פתח תפתח"). על ההסרה כופין – על העשייה אין כפייה. נראה שזו גם דעת הרמב״ם, בפ״י ממת״ע ה״ד: "כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות… אפילו נו…
Talmudic Analysis

Speech

Choref Zman Opening Shiur on Kiddushin

Rabbi Lamm delivers the opening shiur for the Choref Zman on Kiddushin.
Talmudic Analysis