Speech
לקבלת פרס כץ (1983)
כבוד בשיא המדינה; כבוד החכם הרב עדין שטיינזלץ; כבוד רבבים ורמי״ם חשובים; כבוד ידידי ר׳ מרדכי כ״ץ ובני ביתו; כבוד חברי ועד השופטים; כבוד שרים ואנשי הממשלה; כבוד דודי – שורי הרב יוסף מרדכי בוימל; כבוד אורחים נכבדים; מורי ורבותי – איני יודע באיזו זכות נבחרתי להציג את עמיתי חתני פרס קרן כ״ץ; הלא הם גדולי ישראל, גדולים וטובים ממני ומוכרים יותר, ובצדק, במדינה זו ומחוצה לה. אך דומה לי שגיליתי פשר הדבר. דרכם של בני אדם הגונים שכאשר שומעים שבחם בפיהם, שורה עליהם שר הביישנות, ומצהירים קבל עם ועדה שאינם כדאים לכבוד גדול שכזה, וכדומה. והואיל ונפשו של אדם עדין סולדת מגאווה פסולה, שאינה אלא גאווה במסווה, טוב לבחור כראש המדברים מי שאצלו אמנם אין הגאווה פסולה, ואינו סוטה כלל מדרך האמת כשאומר בפה מלא, "יודע אני בעצמי שאיני כדאי"... חברי לפרס כ״ץ, הרב שלמה גורן והרב עדין שטיינזלץ שליט״א, תרמו תרומה כבדה והיסטורית להרבצת התורה במדינה זו ובתפוצות. הכבוד שחלקתם להם – מגיע להם, כפל כפליים, על עבודתם, על פעולותיהם, על שפע היצירה שבהם לטובת הכלל, שעבדו ופעלו ויצרו כיחידי סגולה בדור משובש זה. ואילו אני מקבל את הפרס בענווה רבה לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא, אלא למוסד הגדול שאני עומד בראשו. ישיבת רי״א – על כל תלמידיה והרמי״ם שלה – אליה מגיעה ההכרה החשובה הזאת, ורק בזכותה אני עומד לפניכם היום. ואם אמנם, לפי שקול הדעת של השופטים, הישיבה היא כיום אי בודד, תקותי היא שתזכה להיות יבשת שלמה של תורה ברמה הכי גבוהה של עמקות וגדלות והתמסרות – תורה שמלמדת ליחיד ולציבור דרכי בינה ומתינות, מה שכינה הרמב״ם "דרך ה׳" – תורה שחובקת זרועות עולם, תורה שאין שום חכמה בעולם זרה לה. אני מנצל הזדמנות זו לברך את האכסניה שלטוב לבו – ידידי הנכבד והנשיא חיים הרצוג – שזה כמה שנים שקיבל תואר כבוד מישיבה אוניברסיטה, ושעיני כל ישראל עליו במשרתו הרמה כשבוטחים בכשרונותיו, בישרותו ובחכמתו. יהי רצון שיאריך ימיו על כיסאו בשלטון, בבריאות ובשלום, וזכות אבותיו הדגולים תעמוד לימינו תמיד. בשמי ובשם חברי, חתני פרס כ״ץ לשנה זו, הנני מביע תודה עמוקה לבעל קרן כ״ץ, ר׳ מרדכי דוד כ״ץ, שגם הוא זכה לתואר כבוד ממוסדנו לפני כשנתיים. שמו הטוב הולך לפניו כאן בא״י, במכסיקו ובארה״ב. כל מי שיש לו עין בצדקה, במוסדות של חסד, ובעיקר בחינוך ובהרבצת התורה…
