The Spiritual Dimensions of Mizrachi (2004)

View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

Towards the Renewal of Mizrachi (1984)

Religious Zionism is in disarray. Underneath the thin veneer or "normalcy" lies a reservoir of sadness, tension, worry, and foreboding apprehension. There is angst and melancholy in the air generally in Israel because of events that do not require repetition by me. For Mizrachi, there is the awareness that it is today at a critical point in its history. Politically it has lost half of its parliamentary seats — at least, as of this writing; the next Knesset may deplete even that. Organizationally, it is in decline throughout the world. Some of us have begun to feel like vestiges of the past instead of harbingers of the future. Some may think I am overstating the case, yet others that I am understating it. Whatever, the situation is an unhappy one. And yet, our historic challenge and duty is to resist being gripped and paralyzed by a psychology of defeatism. As Hasidism taught us, despair is the greatest sin. Greatness is achieved only in confrontation with great challenges. This means that our generation can no longer look upon itself as a dor ha-hemshekh, as those who continue the past, but as those who must rescue that past by reconstituting and reformulating it in the face of adversity. We have an unparalleled opportunity to leave our mark upon history. This is the time neither to ignore the difficulties nor to despair of them and lose heart, but to rise to the occasion with a clear mind, a firm spine, and a fierce visceral determination to change the course of events and prevail. Indeed, this challenge is greater than that faced by our predecessors over 80 years ago. They founded Mizrachi in the growth phase of the Zionist movement. Zionism was new, the ideal of the Return to Zion had a certain freshness about it, and thus was born Mizrachi, the Merkaz Ruchani, the "Spiritual Center." It is far more difficult, more painful, and more arduous to rebuild than to build. As the Talmud taught us: Kasheh attika me-chaddela, the old is far more impervious to the creativ…

Mizrachi

הועידה העולמית של המזרחי (1997)

צר לי שידידנו השר פרוס׳ יעקב נאמן נאלץ להעדר ממושב זה של הכנס. בכלל, נח לי להיות כרוך אחר מר נאמן. שמי "לאם" פירושו צאן או כבש, מה שמאוד זקוק לרועה נאמן, ובפרט שהוא גם רועה נאמן, גם רואה נאמן. ובשם כולכם, הנני מאחל לו הצלחה בכל דרכיו. הוזמנתי להרצות בפניכם על תפקיד המזרחי בחו״ל, ובעיקר על הציונות הדתית בארה״ב. ואפילו לא הגבלתם אות׳ לחו״ל, לא הייתי מהין לדבר על המצב כאן בארץ כשאתם בחזית ובאמצע העניינים ואנחנו בני חו״ל, למרות שלגם במזרח, אנו "בסוף מערב", בארצות ההרווחה והשלווה. נודה על האמת. זה כמה שנים שגוברת עלינו תחושת נסיגה וכשילון, מקצתה על יסוד מרכיבים ארגוניים ומוסדיים, מקצתה פוליטית כאשר אנו מודעים לשינויים רדיקליים שחלו במדיניות המפד״ל בארץ, ומקצתה תופעות פסיכולוגיות וקיומיות. בלבול ומבוכה, תימהון לבב, אמביוולנטיו-ת ואי־בהירות כללית-הם מנת חלקנו כאשר על משכבנו• בלילות אנו שואלים את עצמנו: מ׳ אתה המזרחי, מהי הציונות הדתית, לאן פנינו מועדות? והתשובות לא קלות. איך נטפל במשבר זה של זהות פונדמנטאלית? ואיר עלינו לתפקד? נציג שלש נקודות: ראשית, אנחנו לא גלמודים במבוכתנו. התמורות הפוליטיות, החולשות האירגוניות, ההיסוסים הפסיכולוגיים והספקות האכזיסטנציאל״ם הם נחלת כל העולם המערבי המפותח־־ואול׳ גם חלקים חשובים של ה״עולם השלישי״־-בשנים אלה של חתימת המאה העשרים. האם יש תנועה ציונית אחרת שאינה דואגת אותה דאגה, שאינה סובלת מאותה חולשה? יתר על כן, ספקות ופקפוקים יסודיים אלה וכיוצא בהם הם בעיקר אופייניים לכל גישה מתונה, לכל מי שדוגל ב״דרך האמצעי" שהתווה לנו הרמב״ם. כל זה בהחלט אינו חדש דווקא לתנועת המזרחי. כבר לפני כמאה שנים, כתב הרב יצחק ניסנבוים, מגדול׳ מנהיגי המזרחי, את הדברים האלה: "אנחנו הציוניים החרדיים [בלשוננו היום: הדתיים] נמצאים בין הפטיש והסדן. אין אנו יכולים ואיננו חפצים לוותר על אות אחת שבתורתנו, ולא על סעיף אחד שבציונות". והרב מאיר ברלין התלונן: "אנחנו המזרחיים נמצאים במצב הבלתי־נעים לעמוד בין שתי החזיתות". המחלה היא ישנה, ולפיכך אין להרשות לרגשות כאלה להטיל אימתם עלינו. 1 fe:mizrachi.dgs-12/26/97 שנית, פרדוכס מעניין, כמעט אבסורד־־רגש זה של כישלון גובר עלינו בו בזמן שבארץ הציונות הדתית חדרה לשכבות החברה הישראלית שהיו אטומות וסגורות לנו עד הנה- לצה״ל, לעולם האקדמ…

Mizrachi

מזרחי בעידן של התחדשות (1997)

היום הוא יום ראשון של חנוכה, וראוי אפוא להעיר הערה קלה על טיב חג האורים כהקדמה לדבריי. תמיד השתוממתי: מדוע כל החגיגיות וריבוי הטקסים, כל ההתעסקות הזאת, מסביב לזיכרון חנוכת בית המקדש ע״י החשמונאים – שבעצם הם רק הקימו מחדש מה שהיה קיים כבר – ואנו כמעט מעלימים עין לגמרי מאותו מקדש שנבנה מלכתחילה ע״י שלמה המלך? שמונה ימים אנו מקדישים לשיקום, ואפילו לא יום אחד לעצם הבנייה! הייתכן? – והתשובה פשוטה: אמנם כך הוא טבע הדברים. כשמנסים לבנות מחדש מה שנעשה כבר מקדמת דנא, לשקם היכל שנבנה ונחרב, העבודה יותר קשה, המאמץ יותר מייגע, הניסיון הוא ללא השראה וללא אומץ, ללא דרמה וללא התעלות הנפש והתרוממות הלב, ונעדרים ההמונים המשמיעים תרועות־הידד ומחיאות כפיים. בלשון חז״ל (יומא כ״ט:) "מיגמר בעתיקתא קשה מחדתא" – הישן קשה מן החדש. אבל – דווקא בגין הקושי והעדר ההתעודדות מבחוץ, יש לעבודת השיקום והשחזור זכות יתירה וכבוד מיוחד. מה שעשו החשמונאים לשקם את המקדש ולשחזר את המזבח דרש מהם יותר כוח מוסרי, יותר שאר־רוח, יותר גבורה פנימית, ממה שנדרש משלמה המלך כשבנה את הבית לראשונה. ועל כן קבעה ההלכה שמונה ימים לחנוכת המקדש ע״י החשמונאים, וכמעט ללא זכר למעשה שלמה. – וכשרון נפלא זה של התחדשות הוא שצריך לעמוד לנו כעת, אחרי מאה שנים של בניין וניצחון, של קשיים ובעיות, של חורבן ותקומה. זהו האתגר שלנו: לבנות מחדש בהתאם לתנאי־חיים חדשים, למציאות חדשה. אם הקונגרס הראשון הפך לדבר שבאגדה בגלל החידוש המקסים שבו, אז הקונגרס הנוכחי צריך להתמסר – על־ידי עבודת ההתחדשות – לשקם את התנועה הציונית כך שתהיה בת־קיימא ובעלת השפעה יצירתית במערכת הנושאים הפרובלמטיים שהם עומס דורנו. – בכדי שהתנועה הציונית תצליח במשימתה, עליה לגשת לעבודתה ברגש של צניעות, כלומר, להכיר שאין היא הגורם היחידי בקביעת גורלה של האומה. אם היא רוצה למצוא דרך סלולה במציאות חדשה זו, עליה להתמקד במספר מצומצם של מטרות ולא לחבוק זרועות־עולם, לא לבלוע את הכל. – התנועה הציונית היא לא המדינה. היא לא כל העם היהודי. עליה לקדם את האינטרסים של המדינה והעם כמיטב יכולתה – אבל לא להסתבך בדברים שהיא לא מומחית בהם ושבסופו של דבר תפסיד הרבה יותר ממה שתרוויח, ותוסיף עוד קיסמים למדורת המחלוקת שפוקדת אותנו. היא כן מומחית בבניין הארץ ובעלייה, ועליה להמשיך ולתרום לתחומים חיונ…

Mizrachi