ללידת בת או לברית מילה לבן מברכים את ההורים בברכת "לתורה, לחופה ולמעשים טובים", ולכאורה לא מובן מדוע מעשים טובים באים בסוף – אחר החופה ואפילו אחר התורה. הרי מקובל לחנך ילדים למעשים טובים כבר בגיל הרך. והנה בפרק א' של מסכת אבות, הפרק מתחיל בדבריו של שמעון הצדיק שהיה משיירי כנסת הגדולה – "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים", והמשנה האחרונה מלמדת בשם רבי שמעון בן גמליאל ש"על שלושה דברים העולם קיים: על הדין, ועל האמת, ועל השלום". ולא מובן – מה ההבדל בין שלושת הראשונים לשלושת האחרונים? ואם הם זהים – מדוע לחזור עליהם שוב? ונראה שיש הבדלים דקים אך חשובים. שמעון הצדיק חי בסוף תקופת כנסת הגדולה, כשהיו עוד נביאים כמו חגי, זכריה ומלאכי, ורוח ה' מרחפת על פני העם. לעומתו, רשב"ג חי אחרי חורבן הבית – תקופה שלא הייתה בה עוד נבואה ולא מקדש. על כן, שמעון הצדיק ביטא את קנה המידה הגבוה, הנבואי והאידיאלי – בעוד שרשב"ג ביטא את קנה המידה הריאלי, ההיסטורי, המינימלי. שמעון הצדיק תבע מאיתנו "תורה" – ורשב"ג הסתפק ב"אמת". שמעון הצדיק דרש "עבודה" – מידת הדין ביחס להקב"ה – ורשב"ג נאלץ להסתפק ב"דין" בלבד. שמעון הצדיק שם את הדגש על גמילות חסדים – מידה נעלה – בעוד שרשב"ג מסתפק ב"שלום" שבין בני אדם או בין אומות. ומדוע גמילות חסדים גדולה משלום? מפני שהיא גדולה אפילו מחסד רגיל. "גמילות" באה מלשון ג–מ–ל, שמובנה התבגרות והתפתחות, כמו שנאמר "ביום הגמל את יצחק". כלומר, חסד מעולה, בוגר, נדרש לשני תנאים – תורה, המלמדת את חוקי החסד, וחופה – המעניקה לאדם ניסיון מעשי של נתינה, הדדיות, פעולה מתוך אהבה ואחריות הדדית. לכן סדר הברכה נכון – תורה, חופה, ומעשים טובים.