גמרא שבת כ"ג ע"ב: בעי רבא – נר חנוכה וקידוש היום מהו? קידוש היום עדיף משום תדיר, ושאינו תדיר – תדיר קודם, או דילמא נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא? בתר דאיבעיא הדר פשטה – נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. תוספות שם: לפיכך כשחל ראש חודש טבת בשבת, אז ההפטרה היא “נרות זכריה” – לא “השמים כסאי” – דפרסומי ניסא עדיף מתדיר. ולעניין מפטיר – תחילה ראש חודש, דתדיר, ואח"כ חנוכה, כיון דמצי למעבד תרוויהו – עבדינן תרוויהו, ותדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם. יש שני מיני יהודים דתיים ושני מיני הורים – מין אחד של “הפטרה”, ששיטתם היא או–או: או תדיר או פרסומי ניסא, ואין להם הסבלנות לחטט אחרי פתרון יותר מעולה. ויש כאלה שהם הטיפוס של “מפטיר” – דהיינו, מחפשים אחרי דין של “מצי למעבד תרוויהו”, ולא לדחות אלטרנטיבה טובה אם אפשר בלאו הכי. חיה ודוד – הם מבני “מפטיר”, אינם מרוצים מהשקפה צרה, תמיד מבקשים אופק יותר רחב. כך הם אדוקים בשיטת תורה ומדע... שמים לב תמיד לבנותיהם היקרות, ובו בזמן עוסקים בצורכי ציבור וגם מקצועיהם אינם נזנחים... התינוקת המתוקה שאנו חוגגים בשמחה לידתה – כינו שמה פנינה מאירה, צירוף של שמות אבי–מורי ואמי מורתי, עליהם השלום: פערל (פנינה) ומאירה (מאיר שמואל). ומה מאוד גדולה שמחתי שזכרונם מונצח ע"י בתה של בכירתי תחיה. אמא ע״ה הייתה יותר בגדר “תדיר” – אהבתה לנו הייתה תדירה ותמידית ובלי הפוגות... ואבא ז״ל היה יותר בחינת “פרסומי ניסא” – השתעשע בהשגותיהם והצלחותיהם של בניו ובנותיו כאילו קרה לו נס שעליו לפרסם... אבל שניהם היו “מפטיר אידך” כפי הגדרתי לעיל. בחג האורים הזה, בשמי ובשם רעייתי, הנני מאחל לחיה ולדוד – ולטובה ותמר ואריאלה ואהובה – מזל טוב, ויהי רצון שהבת המתוקה החדשה כשמותיה כן היא: פנינה המאירה את בית הוריה, וסביה וסבותיה, וכל בית ישראל – אמן ואמן.