1. For this last lecture…melarge of שאלות I dealt with in my own experience, as example of problems that dimurn, and admit of, Hal solutions. 2. V-C – not all שאלות worthy of repention have (o many that are – no times). Some silly p’s surely in career – a) do photos of over relatives require קבורה? b) woman חשרח. Her favorite color green. But blue eyes. Bury her in green gown or blue one? 3) P in India – how run of haunted house (exorcisms!)

ש"ע או"ח סי' רע"א פסק שנשים חייבות בקידוש של שבת כמו אנשים, "ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מה"ת כמותם", והמג"א (שם) הוסיף שלפי"ז פשוט שאין קטן מוציא את האשה, ואפילו הוא בן י"ג שנה ויום אחד אינו מוציא אותה, שמכיון שהיא חייבת מדאורייתא אין סומכין על החזקה שהביא שתי שערות אא"כ נתמלא זקנו. והדגול מרבבה (שם) כתב דהיינו דווקא אם האשה לא התפללה ערבית, שאז היא חייבת בקידוש אמנם מדאורייתא, אבל אם התפללה ערבית כראוי, הרי יצאה י"ח בקידוש מדאורייתא ע"י קידוש היום שבתפילה ואינה חייבת כי אם מדרבנן, ואז אפילו קטן לגמרי יכול להוציאה. ומזה בא הדג"מ לדון בשאלה אקטואלית מאוד – באיש שכבר התפלל ערבית ושב לביתו ורוצה להוציא את אשתו וילדיו בקידוש והם לא התפללו – איך יצאו הנשים י"ח בקידוש זה של הבעל, הלא הבעל חייב רק מדרבנן לקדש על הכוס שכבר יצא את חובתו מדאורייתא בקידוש שבתפילה, ואילו אשתו עוד חייבת לקדש מדאורייתא, וקי"ל דמחויב מדרבנן אינו יכול להוציא את המחויב מדאורייתא. והדג"מ דן בשאלה זו מצד ערבות – שהרי כל עניין להוציא אחרים י"ח הוא מצד שכל ישראל ערבים זה בזה (עי' רש"י ר"ה כט), אבל הרא"ש פסק שאין ערבות לנשים (עי' רא"ש ברכות ג"כ ע"ג), וא"כ השאלה אם לאנשים יש ערבות גם על הנשים והם ערבים להן אף כי להן אין ערבות לאנשים, ולכן יכולים להוציאן י"ח – או שמא כמו שאין לנשים ערבות על הגברים כך אין לגברים ערבות על הנשים וא"כ אינם יכולים להוציאן י"ח. אבל בעיקר השאלה כאן תלוי בעניין זכר ליציאת מצרים בקידוש. המנחת חינוך (מ"ע ל"א) כתב שוודאי יכול הבעל להוציא את אשתו בכגון זה, משום שא"א לצאת י"ח קידוש מה"ת בקידוש שבתפילה שהרי בתפילה לא נזכר כלל יציאת מצרים, ועניין הברכה ליצ"מ בקידוש מקורו בפסחים קיז ע"ב, "אמר רבא אמר ר' יצחק: מניין שצריך להזכיר יצ"מ בקידוש היום? שנאמר למען תזכור את יום צאתך וגו' וכתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו" – הרי שיש גזירה שווה לחייב הזכרת יצ"מ בקידוש, ואם לא הזכיר לא יצא י"ח מדאורייתא. והנה בתפילת ליל שבת לא נזכר יצ"מ, רק בקידוש על הכוס – א"כ הבעל שהתפלל ערבית אינו מוציא את אשתו שלא התפללה ושניהם לא יצאו י"ח קידוש מדאורייתא, ולכן אפשר שיוכל להוציאה. הרשב"ם פירש שם, "וצריך שיזכיר יצ"מ בקדושת היום – בין בכוס בין בתפילה של שבת מגז"ש דפסח", משמע שגם בתפילה צריך להזכיר יצ"מ. אך נו…

Rabbi Lamm discusses the halakhic obligations of the blind.

האם אפשר לדעת בדיוק מהו החילזון והתכלת האמיתיים? בספר "בשמים ראש" (שמהימנותו מפוקפקת כידוע, אבל ברור שחומר רב אותנטי מתקופת הראשונים נמצא בו, ואכמ״ל) כתב שא״א לקבוע מהי תכלת אמיתי מאחר שא״א להכיר צבע מתוך הספר רק ע״י מסורה איש מפי איש. וחרב מ״מ כשר זצ״ל בתורה שלמה שלו מצא סימוכין לו מדין מראות נגעים, שהריעב״ץ הקשה מדוע אין מקיימים היום מצות טומאת מצורע, הלא לפי חז״ל וכ״פ הרמב״ם דין זה נוהג בארץ ובחו״ל בפני הבית ושלא בפני הבית. והרב כשר הביא מירושלמי (ציטטו הראב״ד לתו״כ) שדין זה נוהג רק אם הורהו רבו ושימש אותו כהוגן, דכתיב "להורות", ואין מועיל לזה מה שלמד מספרים להכיר את צורת וצבע הנגע. ומזה למד הגרמ״מ כשר גם דין מראה הצבע של תכלת, שמכיוון שאין לפנינו תכלת של חז״ל לפני שנפסקה המסורה כבר א״א לחדש את התכלת מן הסברא או מפי הספר.ונראה לפע״ד שאין מזה ראיה נגד חידוש התכלת בימינו, שהלא מלפני כ35 שנים גילה פרופי יגאל ידין המנוח בנחל חכר כמות של צמר צבוע כחול וקבע שהיה עשוי לציציות והציע שהצבע הינו קלא־אילן. הוא כתב על יושבי המערה, שקנו את הגיזה בתום לב ממי שאינו מומחה, כי במיוחד בשעת מלחמות וגזירות (כבימי בר־כוכבא) היה קושי רב בהשגת הצבע היקר ולכן היו הזיופים מצויים מאוד. והמזייפים הוסיפו קרמיז־־צבע אדום־־בכדי שיהא הצבע דומה ממש לתכלת. ואמנם לאחרונה בדקו ומצאו שאמת נכון הדבר שהוא קלא אילן (שמוצאו מצמח הנמצא בהודו, בתוספת מעט קרמיז). והנה, אם יש בידינו קלא אילן, יש בידינו מראה התכלת האמיתית, שאם לא היו שווים במראיהם לא היתה אפשרות של זיוף, וחז״ל כבר אמרו שרק הקב״ה שהבחין במצרים בין טיפה לטיפה הוא מבחין בין קלא אילן לתכלת.יחס התכלת והלבן זה לזההמשנה ריש פרק ד׳ של מנחות (דף ל״ח ע״א) קובעת שלבן ותכלת אינם מעכבים זא״ז, ואח״כ שתפילין ש״י וש״ר אינם מעכבים זה את זה. ובגמי שם שהמשנה שלא כרבי הסובר שתכלת ולבן כן מעכבין זה את זה.והנה הרמב״ם בפיח״מ למנחות (ובסה״מ מ״ע י״ד) כתב שאע״פ שלפי החכמים אין מעכבין זא״ז, תכלת ולבן מהווים מצווה אחת, ואילו תפילין הם ב׳ מצוות. מקור שיטה זו של הרמב״ם הוא הספרי: "יכול שהם ב׳ מצוות, ת״ל והיה לכם לציצית, מצווה א׳ היא ולא ב׳ מצוות". והרמב״ן (השגות לסה״מ שורש י״א) הק׳ עליו, שהלא המשנה מטפלת בהם בחדא מחתא, וא״כ כמו שתפילין הם ב׳ מצוות, כמו״כ ציצית. והספרי …

Rabbi Lamm continues his in-depth discussion of the importance of intention during the recitation of the Shema.

Rabbi Lamm provides an in-depth lecture on the ideological foundations and practical Halachic implications of Sefirat HaOmer.

Rabbi Lamm considers halakha's perspective on Christianity and Islam.

It is a truism of our times that events move so rapidly, new phenomena develop so swiftly, it is often hard to keep abreast of the many changes which follow one upon the other. A number of months ago, I encountered two colleagues at the convention of the Orthodox Union and noticed that they were wearing techelet. Upon inquiring, I heard about new developments in this field and took an interest in it, for meHashem yatza hadavar — it seems to me we can almost perceive the Hand of Destiny. It seemed appropriate to devote not only my own shiur, but also those of the other speakers, Rabbi Tendler and Rabbi Schachter, to this theme. This address will include not only halacha, but also a little bit of chemistry, a little bit of marine biology, a little bit of archaeology — for all of these are necessary as the realities upon which we erect the halachic structure. The biblical verse directs us: Venatnu al hakanaf p'til techelet — you have to add to the lavan, the white, a p'til techelet, a thread of techelet, and this becomes tzitzit. Where does this techelet come from? It comes from the hilazon. What is the hilazon? In a baraita in Menachot we find that "its body resembles the sea [in color], and biologically it is similar to a fish (domeh le’dag). It emerges once in seventy years, and with its blood one dyes the techelet, and therefore it is very expensive." According to many Rishonim, this phrase means not literally seventy years, but rather denotes something rare. Rambam does not cite either figure. Rav Yitzchak HaLevi Herzog explained that even when techelet was in use, it was difficult to obtain and therefore expensive. Furthermore, when the Gemara says "dam," it does not mean blood, but refers to a secretion from the creature used in dyeing. The snail secretes from its gland a clear mucus which, upon exposure to oxygen and sunlight, undergoes enzymatic changes, turning from clear to whitish, then to pus-yellow, blue-green, purple, and finally to techelet — a violet-…