The Patty Hearst case is one of the most piquant in recent memory. This is so for a number of reasons: first, it is a sign of the turbulence of our times, with its radical groups, spin-offs of the Counter Culture, and such exotic phenomena as the Symbionese Liberation Army. Second, it reveals the personal tragedy of a prominent American family which heretofore reported the news, and now is making the news. Third, it raises profound legal issues relative to a complex human situation that is riddled with ambivalencies and ambiguities. My interest is only in the third element. I am not concerned with the personalities or political aspects or even with the truth or falsity of the case.

קשה עלי פרידתכם. במסיבה זו, טקס של פרידתכם מישיבתנו, קבלו-נא את ברכתי הלבבית, ותרשו לי גם מלים ספורות של עצה טובה. דברתי עד עתה על ערכים ותפקידם באופן כללי, עכשיו אתמקד על ערך אחד ומיוחד שלדעתי הוא מן החשובים ביותר בכל היהדות – צדקה. איני מתכוון לסתם צדקה לעניים וכדומה, כי יודע אני שאין אתם זקוקים לעידוד ממני על כך. איני מתכוון אפילו לצדקה לישיבתנו – אם כי הרעיון מוצא חן בעיני... כוונתי לפסוק בישעיהו כפי שבדרש על ידי חז״ל. הנביא אומר (ישעיהו ס״ג:א) "אני מדבר בצדקה, רב להושיע", וחכמי המדרש שואלים: "באיזו צדקה?" ומציעים שלוש תשובות בפתיחתא לרות רבה: א) "בצדקה שעשיתם את עולמי, שאילו לא קבלתם את תורתי... כבר היה העולם מתמוגג והולך". כשאנו מקבלים את התורה בכל לבבנו ובכל נפשנו, אנו מקיימים את העולם; אנו כאילו כותבים צדקה לכל באי עולם, כי בלי תורה והמוסר האלקי שבה העולם היה מתפוצץ וחרב. ב) "בצדקה שעשיתם את עצמכם, על שקבלתם את תורתי, שאלמלא כן הייתי מכלה אתכם מן העולם". כשאנו שומרים מצוות ה׳ ואיננו סרים ח״ו מדרכה של תורה, אנו מגינים על עצמנו; אנו כותבים צדקה לעצמנו, כי בזה אנו זכאים לחיות ולהצליח בעולמו של הקב״ה באופן מכובד ומשמעותי. לפעמים שבי רעיונות נשגבים ונפלאים על תלמוד תורה בתור צדקה – לעולם כולו, ולעצמנו בפרט. אבל הביאור השלישי (כפי שמדרש זה מובא בילקוט) הוא היותר מתמיה והיותר נפלא, וזהו: "בצדקה שעשיתם עמי, שקבלתם את התורה, שאלמלא כן היכן היתה מלכותי?" השמעתם כזה? מי שלומד תורה ומחזיק תורה ומרביץ תורה – עושה צדקה להקב״ה בכבודו ובעצמו כביכול, שאלמלא התורה שאנו לומדים על כל הודה והדרה, על כל מצוותיה והלכותיה, לא היה מקום בעולם להקב״ה! אנו אחראים למלכות שמים בעולם. התורה שאנו למדנו ולומדים ושאנו עתידים ללמוד – היא צדקה שאנו כותבים אל רבש״ע. זוהי הצדקה אליה אני מתכוון. זהו ערך עליון ביהדות, וזוהי משימה נשגבה לכל אחד מאתנו. לטובת העולם, לטובתכם-אתם, ולטובת הקב״ה כביכול בעצמו – זכרו היטב היטב מה שקלטתם ומה שלמדתם ומה שקבלתם ממוריכם ורבותיכם וישיבתכם. חזקו ואמצו, והיו ברכה!

אנו עומדים על סף חג השבועות, ומעניין הדבר שבפסח אין כל זכר לשמחה, בשבועות יש אזכור אחד בלבד – ושמחת לפני ה׳ אלקיך – ואילו בסוכות יש ג׳ פעמים שהשמחה נזכרה. ואין זה אומר אלא דרשני. ביאור הדבר הזה אנו מוצאים בסוף סדר ראה, בפירוש "דעת זקנים מבעלי התוספות". שם העירו על הנ״ל, וההסבר הוא שפסח הוא זמן זריעה ולא נלקטו התבואות והפרות. על כן, לשמחה מה זו עושה. אבל בשבועות כשנאספה הזיבול הראשון, ביכורי האילנות, יש כבר טעם לשמחה, אבל לא לגמרי, שהלא רוב התבואות ממנו והלאה. אבל כשהגיע כבר חג הסוכות וכל התבואות נאספו ולבות האנשים שמחים עליהם, אז יש שלש מצוות לשמחה.אם כן, העיקר הוא ההתכוננות לקראת העתיד.שתים עשרה שנה הנך מתכוננת לרגע שתגיעי לחיי המצוות, ולכן מותר לנו ואף חייבים אנו לשמוח אתך. את נותנת לנו נחת רוח, וזה מקור שמחתנו. אולם, את צעירה ועוד יש לך כברת דרך ללכת, ואנו בטוחים בך שבע״ה תצליחי בכל ותגיעי לתורה לחופה ולמעשים טובים, ואז שמחתנו תהיה שלחמה־־וכיאות למשפחתך,נשמח פי שלוש...

בזמן מתן תורה: "כיה תיאמר לבית תגקיב ותגיד לבני ישראל"...רש"י: לבית יעקב - אלו הנשים: מעמד הנשים בתורה שנוי במחלוקת ובשיקולים עדינים The following is based on my (as yet unpublished paper), “The Different Blessings for Men and for Women ’’—May 29, 2008 A new explanation of שלא עשני אשה. The problem with this blessing is well known: it is, on the face of it, clearly anti-feminine. And there seems to be no reason for it! And what of the woman’s blessing - שעשני כרצונו?The classical interpretation by Abudrahm is not completely satisfying, but at least it addresses the issue fairly: that a woman has less positive commandments than a man does. This seems structurally reasonable, because the preceding blessings can be explained by the same rationale: שלא עשני גוי and שלא עשני עבד are also understandable as referring to the number of Mitzvot each category requires. However, this itself raises questions about fairness.A new explanation of שלא עשני אשה. The problem with this blessing is well known: it is, on the face of it, clearly anti-feminine. And there seems to be no reason for it! And what of the woman’s blessing - שעשני כרצונו?The classical interpretation by Abudrahm is not completely satisfying, but at least it addresses the issue fairly: that a woman has less positive commandments than a man does. This follows with stylistic logic from the previous two blessings, שלא עשני גוי and שלא עשני עבד - each is limited in the number of commandmens to which he is obligated. However, this itself raises questions about the essential fairness, especially with regard to the two genders.What follows is a simple explanation based on the work of Rabbi Zadok, the “Kohen of Lublin.” The latter, in his צדקת הצדיק, refers to a passage in the Talmud (ברכות ל"ה ע"ב) attempting to reconcile two apparently convicting verses — one that maintains that ועמדו זרים ורעו צאנכם, “Strangers will arise and take care of your sheep,” and the other which says that ואספת דגנך ותירושך ויצהריך, “You shall…