Love and marriage: It is only when a man and woman have been married for five – or ten, or maybe twenty or thirty! – years that they realize that what they thought was love when they first married was not that at all. If they are lucky, they compare their early feelings with their present relationship and understand that their early “love” was just an infatuation, a dalliance, a case of sexual fascination, or just being “in love with love.” If they are less fortunate, they look back on their early married life and realize that what resulted in their wedding was merely an infatuation, a dalliance, a case of sexual fascination, or just being “in love with love”... 2. The Prerequisite for True Learningמצינו קרוב לשמנה מאות פעמים בתלמוד בבלי הבימוי "תא שמע", דהיינו, בוא ולנדר. ואילו "צא ולמד" נמצא כעשר פעמים בשני התלמודים, רובם בבבלי ומיעוטם בירושלמי. נשאלת השאלה: מה ההבדל בין שניהם אם אמנם יש הבדל? ונראה: איו הבדל מהותי בכלל ביו שני הביטויים. אדרבה, שניהם, לרבות השינוי שבהם, באים ללמדנו שאם אדם רוצה ללמוד מוכרח שינוע תחילה. אין לימוד ראוי לשמו אלא אם כן יש תזוזה פנימית, תנועה אינטלקטואלית-רגשית כלשהי. אס אדם עומד במקומו, אינו מתרגש מבערותו, מתנחם שאין עוד ידיעה או הבנה שחסרה לו, אז ברי שלא ילמד כלום. רק אם יש בו אי-שביעת רצון כלשהי, רגש פסיכולוגי של העדר ושל חלל שכלי, רק אז יש לו המוטיבציה להתקדם בידיעותיו והבנתו לא משנה אם מתקרב או מתרחק—אס "תא שמע" או "צא ולמד"—העיקר: שיש בו תנועה עובר או שב. רק אז יזכה-ללמודו.