ההיסטוריה של הקבלה – ספרו האנגלי של גרשם שלום; הזהר – ספריו של י. תשבי ומשה לחובר, "משנת הזהר"; הקדמות קלאסיות לספרות הקבלה – רבי משה קורדובירו, "אור נערב"; רבי יוסף אירגאס, "שומר אמונים"; רבי יוסף ג’יקטיליה, "שערי אורה"; הקדמות מודרניות פופולריות לקבלה – הלל צייטלין, "בפרדס החסידות והקבלה"; הרב יהודה הלוי אשלג, כרך א’ של פירוש "הסולם" לספר הזהר וכן הקדמתו לספר עץ חיים להר"ח ויטאל; הרב ישראל שבתי רטנר, "לאור הקבלה". הגדרות כלליות – מהותה: Rufus Jones – "The type of religion which puts the emphasis on the immediate awareness of the divine presence"; Acquinas – "Cognitio dei experimentalis"; באמת אין באלה שום חידוש – תהלים: "טעמו וראו כי טוב ה’". ודוקא מפני כן – אין הגדרה זו מספיקה, כי כל חוויה דתית, אפילו בלתי מיסטית, מרכישה רגש של קרבת אלקים, אף על פי שזה בולם בחוויה מיסטית. גרשם שלום – הדתות ההיסטוריות; דו-קטביות (bi-polarity) של אלקים ועולם, מרחק לא-יגושר רק על ידי "קול" או "מאמר" (לוגוס); המיסטיקה דורשת את הסוד של מעבר ישיר של התהום הזה. הרקע של דרישה זו – נשמת האדם; הקשר הישר בין אלקים ואדם אופייני למיסטיקה; אף על פי שיש השוואות והקבלות, אין לדבר על "מיסטיקה" בכלל אלא על המיסטיקה המיוחדת לכל דת ומסורת. הקבלה – חקר אלקים בתורת הסוד; תושב”כ ותושבע”פ – יסודי היהדות ואורח חייה; תורת הח”ן – השקפת עולמה, טעם אורח החיים; רוב מסירותה בדורות הקדומים – בע”פ ורק לנבחרים, אח”כ בכתב ובקיצור נמרץ, ובהמשך נתפרסמה – האר”י, חסידות וכו’; קדמותה מיוחסת לאברהם ואף לאדם הראשון; ימי התנאים – יורדי מרכבה, "ארבעה נכנסו לפרדס", רשב”י; הזהר – ר’ משה די ליאון, רמב”ן, ר’ יוסף קארו, האר”י ובית מדרשו, הגר”א והבעש”ם עד להרב קוק. ספרותה – מעל שלושת אלפים ספרים בדפוס ויותר מזה בכתבי יד. ההקבלה בין מבנה תורת הסוד לתורת הנגלה (עפ"י הגר"ח מוואלוז’ין): משנה – ספר הזוהר (מסורה עד למשה מסיני); גמרא – הזוהר לכל חלקיו (רשב”י); שולחן ערוך – תורת האר”י; ביאור הגר”א על השו”ע – ביאור הגר”א על ספר דצניעותא. הקבלה נתפרסמה בקשטיליה אחרי 1275 בידי ר’ משה די ליאון, כסיפור מיסטי – מדרש קבלי – מיוחס לרשב”י וחבריו, עם מחלוקת על זהות מחברו, שפה זרה וקשיי הבנה. הקבלה כמסורת אישית – הכשרת תלמידים וביישנות אישית. סו…

Kabbalah affirms two aspects of God – the Absolute and the Relational, the Unknowable and the Knowable – expressed in the polarity between Kudsha Brich Hu (KBH) and the Shekhinah, or between transcendence and immanence. The Shekhinah is the divine spark that vitalizes all existence. When unacknowledged, it is “silenced” – unrecognized – and thus, as it were, separated from KBH. This condition is termed alma de’piruda – the world of separation. Humanity’s function is tikkun – the restoration of divine harmony, the reuniting of KBH and the Shekhinah into alma de’yihuda, the world of unification. Hence the Kabbalistic intention formula: le-shem yihud Kudsha Brich Hu u-Shechinteih. Shabbat, too, expresses this reunion – symbolized in concepts like onah and in the mystical hymn Lekha Dodi. R. Kook, influenced by Hasidic teachings, extended this principle beyond mitzvot into the realm of reshut (the permissible or adiaphorous). Thus, he envisioned the unification of God through the world and the world through God. Modernity, by contrast, is characterized by fragmentation (pirud) and lack of yihud: division of labor reduces the craftsman to a functionary rather than a whole artisan; professional specialization narrows human identity; literature often reflects fractured experience – with today’s overemphasis on sexuality as one example; and, in the post-Hiroshima world, we witness the fission of man’s soul and the atomization of spirit. R. Kook’s goal was to re-unify the world through God and the whole personality through divine service. While acknowledging the need for specialization, he cautioned against its dominance in formulating a final worldview – it can lead to distorted conclusions. Similarly, in Jewish thought, Halakhah and Aggadah must be integrated; reverence and love, intellect and emotion must coexist. As the vort from Pirkei Avot teaches: Heveh dan et kol ha-adam le-kaf zekhut – judge the whole person, not just fragmented parts.Ask ChatGPT