On the centrality of RIETS in YU: the interpretation by R. Jacob Joseph of Polonnoye on – so too, all aspects of the University are important: medicine, law, social work, science... But all of it is a mere mad and senseless gyration if the heart of the whole operation is missing – the concept of ...

The Talmud (Shab., chap. II) teaches us that הויין ליה בנין תלמידי חכמים. In other words, only teachers and the yeshiva environment have a key role in the development of their sons as ת״ח. But why did the Sages specify נר חנוכה, and not, for instance, tallit or tefillin? I suggest: because Hanukkah comprehends two complementary principles: (a) the spiritual. As Zechariah proclaims in the haftorah for Hanukkah, כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה׳ צבאות. This ברוחי element is expressed in ת״ת. b) Leadership. The victory of the Hasmoneans over the Hellenists... The נם מלחמה (as in על הנסים ובהפסיקתא) and not only in the נם שמן (as in גמרא במה מדליקי ן).Your sons are getting both here—talmudic scholarship as budding ת״ח, and training as future leaders of the Jewish community. Thus, when parents understand and practice נ"ח, they are blessed with children who are ת״ח in the broadest sense—leaders as well as scholars.This requires parents to be role models, if possible—"learners" and "doers" or leaders; failing that, but equally effective in creating the environment for our future scholar-leaders, is the sense of values you implant in them: respecting and reverencing ת״ח, and admiring and following authentic leaders of the community.

A Yeshiva is not a place of learning and attitude-building alone. In a yeshiva a student must also prepare and adjust to his future life. And if when in yeshiva he will restrict himself to its ד׳ אמות, and not prepare himself to live in the outer society, to mingle with people even as he inwardly communes with his Maker (as taught in חובות הלבבות), he will not attain the right way in his later career, after he leaves the confines of the yeshiva – and certainly he will not be prepared to exercise influence over the world, which is the mission of every Jew: to sanctify the Name, which is possible only if one is involved with his fellow men... We must therefore strive to find the middle path between the two extremes, such that the yeshiva student will intensively pursue the goals of yeshiva life and, at the same time, seek out occasions to develop relations with the outside world...One must also ponder how best to relate to others. There is nothing more harmful to the influence we can exert on others than snobbism. Our environment does not tolerate arrogance and superciliousness, especially by young people, and one cannot influence others unless he is liked by them.The author of these words is the distinguished Rosh Yeshiva R. Elyah Meir Bloch of Telz.

שתי ברכות התורה מסביב לקרה״ת בציבור יש בהן רעיונות נשגבים. נראה לי שאחד מהם הוא כדלקמן: בברכה ראשונה, אנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו", דהיינו שבחירת עם ישראל היא לשם התורה שהוא ית׳ נתן לנו. בקריאתנו את התורה ברבים, הננו מקיימים ומאשרים שהיא ניתנה לנו. אחרי הקריאה, אנו מברכים, "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו." כלומר: התורה שניתנה לנו היא תורת אמת, ושנית: אחרי שקיבלנו את התורה הזאת, אנו מודעים לזה שהיא חובקת בתוכה חיי עולם (וכמ״ש הגר״ח מוולוז׳ין, שע״י התורה אנו נהנים עכשיו מחיי עולם, שהמושג של חיי עולם אינו מה ששמור לעתיד לבוא, אלא חיים נצחיים שאנו יכולים להשיג עכשיו עלי אדמות), ועוד יותר: אנו מודים שהתורה הזאת על כל חיי העולם הכרוכים בה היא לא רק מתנה חד־פעמית בלבד, אלא שהיא יותר מנתינה—"אשר נת!לנו" אלא גם "נטע בתוכנו", שיש בכוחה להאדיר חיינו מכאן ולהבא, כשם שנטיעה יש בכוחה להגדיל פרות לעתיד...

1) אבות ותולדות2) ל״ט מלאכות3) דבר שאינו מתכוון/פסיק רישיה4) מלאכה שאינה צריכה לגופה5) שאר דיני מלכת מחשבת6) שבות7) אמירה לנכרי8) שהייה וחזרה (והטמנה)9) ד' רשויות של שבת10) פקוח נפש בשבת11)הדלקות נרות12)מצוות כיבוד ועונג13)קידוש והבדלה

The Three Fathers of our people are paradigmatic for their descendants forever after. Consider this: each of them emerged wounded from his life’s most significant encounter. Jacob limped after his wrestling with a stranger, the guardian angel of Esau. Isaac was blinded by his experience at the Akedah. Abraham too suffered a lasting deficit in his life. When the Almighty commanded to take this son to the Akedah, he referred to him as “your son, your only son, whom you love — Isaac.” When his hand was stayed, the Almighty praised him for not sparing “your son, your only son — Isaac.” There is no mention of “whom you love.” That paternal love was smothered when he had to assert his love of God over his love of family. That sacrifice, that emotional trauma, was probably worse than the blindness of Isaac or the lameness of Jacob.As rabbis, we have to struggle not with physical handicaps — that is an individual manner — but with a wound that is endemic and peculiar to our vocation: the titanic struggle in our minds and hearts between our love for Torah and our love for Israel, our passion for learning and our commitment to serving; our nostalgia for the days when we were totally immersed in Torah and the crush of responsibilities laid upon us to leading a kehillah.There are no easy solutions to this dilemma. Here: the story of Rabbi Hayyim Ozer (author of Achiezer)on a visit to Rabbi Meisels the Great Rabbi of Lodz. He asked the older rabbi: Why have you never published a sefer? The Lodzer Rav answered: “Look at my waiting room -- widows, orphans, people trouble by illness, men who have no prospects of supporting their families, women who are abandoned by their husbands — that is my sefer, and that is what will accompany me when I rise before the Bet Din in Heaven...

Love and marriage: It is only when a man and woman have been married for five – or ten, or maybe twenty or thirty! – years that they realize that what they thought was love when they first married was not that at all. If they are lucky, they compare their early feelings with their present relationship and understand that their early “love” was just an infatuation, a dalliance, a case of sexual fascination, or just being “in love with love.” If they are less fortunate, they look back on their early married life and realize that what resulted in their wedding was merely an infatuation, a dalliance, a case of sexual fascination, or just being “in love with love”... 2. The Prerequisite for True Learningמצינו קרוב לשמנה מאות פעמים בתלמוד בבלי הבימוי "תא שמע", דהיינו, בוא ולנדר. ואילו "צא ולמד" נמצא כעשר פעמים בשני התלמודים, רובם בבבלי ומיעוטם בירושלמי. נשאלת השאלה: מה ההבדל בין שניהם אם אמנם יש הבדל? ונראה: איו הבדל מהותי בכלל ביו שני הביטויים. אדרבה, שניהם, לרבות השינוי שבהם, באים ללמדנו שאם אדם רוצה ללמוד מוכרח שינוע תחילה. אין לימוד ראוי לשמו אלא אם כן יש תזוזה פנימית, תנועה אינטלקטואלית-רגשית כלשהי. אס אדם עומד במקומו, אינו מתרגש מבערותו, מתנחם שאין עוד ידיעה או הבנה שחסרה לו, אז ברי שלא ילמד כלום. רק אם יש בו אי-שביעת רצון כלשהי, רגש פסיכולוגי של העדר ושל חלל שכלי, רק אז יש לו המוטיבציה להתקדם בידיעותיו והבנתו לא משנה אם מתקרב או מתרחק—אס "תא שמע" או "צא ולמד"—העיקר: שיש בו תנועה עובר או שב. רק אז יזכה-ללמודו.

משנה מסכת אבות: פרק ו: משנה ו: הלומד על מנת ללמד, והלומד על מנת לעשות המחכים את רבו, והמכוין את שמועתו. והאומר דבר בשם אומרו. הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. שנאמר: אסתר ב׳: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי: מסכתות קטנות מסכת כלה: פרק א: הלכה כז: וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. תלמוד בבלי: מסכת מגילה: דף ס"ו: עמוד א: ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר: ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ספרי במדבר פיסקא קנז דיה ויאמר אלעזר מהו אומר ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה. משה רבינו לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות ויש אומרים משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר שכשיפטר משה מן העולם לא יהיו אומרים לו בחיי משה רבו לא הייתה מדבר עכשיו מה אתה מדבר. ר׳ יאשיה אומר שהיה אומר דבר בשם אומרו כעניו שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים נבוברז נוסח ב פרשה ב דיה בימים ההם ומרדכי ולמה אמרה אסתר למלך בשם מרדכי, אלא אמרה יודע אני שמרדכי צדיק, ומה שהוא מבקש מהקב״ה הוא עושה, לכך נאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ואמרו חכמים כל שאינו אומר דבר בשם אומרו הורג נפשות, ובשביל שאמרה למלך בשם מרדכי נמלט. מדרש תנחומא (בובר) פרשת במדבר סימן כז איר חוקיה ור׳ ירמיה בר אבא בשם ר׳ יוחנן, כל שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא, וצריך אדם כשהוא שומע דבר, לומר אותו בשם אומרו, אפילו משלישי של הלכה, ששנו רבותינו אמר ר׳ נחום הלבלר מקובל אני מר׳ מייאשא שקיבל \[מאבא שקיבלו מן הזוגות שקיבלו] מן הזקנים הלכה למשה מסיני. ומי שאינו אומר דבר בשם אומרו, עליו הכתוב אומר אל תגזול דל, וכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, ממי אתה למד מאסתר, ששמעה הדבר ממרדכי, ואמרה לאחשורוש, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי (אסתר ב כב), על ידי כן זכתה שנגאלו ישראל על ידיה, הוי אם שמעת דבר הוי אומר בשם אומרו. מדרש תנחומא (ורשא) פרשת במדבר סימן כב אמר רבי חוקיה אמר רבי ירמיה בר אבא בשם רבי יוחנן כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עליו הכתוב אומר אל תגזול דל כי דל הוא, וצריך אדם כשהוא שומע דבר לומר אותו בשם אומרו אפילו משלישי הלכה ששנו רבותינו, אמר רבי תנחום הלבלר מ…