____ כ"-ח', ט'. נשואי עשו לבת ישמעל – חז"ל היללו אותן על זה ואף דרשו שמה של "מחלת" שה' מחל לו על כל עונותיו, ו"בשמת" שנשתנה דעתו עליו. אבל רבי אלעזר מוסיף (ועי' בר סוף תולדות), אילו הוציא את הראשונה יפה הי' – אלא "על נשיוו" – כאב על כאב, ד"א: כאב (קץ) על כאב. כלומר, שיטתו של עשו היתה שאפשר להשיב את המטרה על "ועשה טוב" מבלי לעבור דרך ה' "סור מרע". וכן משינו (עי' רש"י על כ"ו-ל"ד) בן ארבעים אמר: אבא בן ארבעים נשא אשה, אף אני כן. כלומר, את הסו"מ של מוסר ופרושה מעריות ומחמס לא שמר, ורצה לכסות ולכפר על-ידי היוצא של ועשה-טוב... וזוהי דרכו של עשו!

(First make reference to the Rav's dichotomy between Adam the first and Adam the Second, majestic man and the man of faith...) The Rav has, to my knowledge, never devoted major attention to the problem of Torah Umadda, in a separate paper or monograph. However, he has referred to it often in the course of his oral discourses. The following references are drawn from his Hamesh Derashot (publication data?) and represent, in a homiletic vein, the fundamental thinking of the Rav:Pages 113-114. The Rav here discusses the two brothers, Esau the hunter and Jacob "the dweller in tents," and their relationship to their parents, Isaac and Rebecca. It was Rebecca who spared no effort to enable Jacob to receive the blessings from Isaac, because she knew that if Esau would be the only one who "knows how to hunt, a man of the field" — the only scientist, technologist, agronomist, speaker, statesman who will determine all that happens in all the stormy areas of life — there will be no hope or future for Jacob. If Esau will remain exclusively in control of public life, then the day might well come when Jacob will be banished not only from the "street" but also from his own "tent"... Isaac was originally apprehensive about Jacob, lest he leave his "tent" (i.e. protected spiritual environment) and become over-involved in the "field." But he ultimately recognized the justice of Rebecca’s policy and conceded that Jacob not only had the ability to become proficient in matters of the "field," but the very field itself, under the protection of Jacob, would receive something very special: the blessings of G-d... It certainly would have been easier and more comfortable for Jacob to remain in his tents and never venture into the field. Certainly, it is easier to hold the tractate of the Talmud with both hands. But when historical circumstances force a Jew to be involved in the field too, and together with the Talmud to hold as well modern instruments in the war of life, he must be prepared …

א) "ויעקב איש תם" – החוזה מלובלין: "תם" – שאינו יכול לרמות; "איש תם" – מי שיש בו תום אך שולט עליו, אינו תמים פאסיבי אלא אדם שלם השולט בתמימותו. ב) "שני גויים בבטנך" – חז״ל: "שני גאים – רבי ואנטונינוס – זה גאה בעולמו (תורה) וזה במלכותו (רומא)". יהודי נאמן מביט תמיד על עולמו העליון, אף אם פועל בתוך המלכות; הגוי – להפך. שמואל ירחינאה: בקיאים אנו בשבילי שמיא כשבילי נהרדעא; החסידים פירשו להפך – ראוי יותר שנכיר את שמיא בבקיאות כזו מאשר נהרדעא. ג) "ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד" – מדרש לקח טוב: שלוש מדרגות של גדלות – במעשים טובים, בעושר, ובשם טוב. ד) "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק" – רש״י: למה כפל? כדי להשיב לליצני הדור שאמרו: מאבימלך נתעברה שרה. מה עשה הקב״ה? צר קלסתר פניו של יצחק להידמות לאברהם. פירוש א׳: שרה מייצגת את הזהות האתנית–הלאומית, ואברהם את הרוחניות; הייחוס הכפול מלמד על צירוף שניהם. פירוש ב׳: וכי היו חושדים בשרה הצדקת? אלא שהריחוק של מאה שנה גרם לפקפוק באפשרות שאברהם הוליד – לכן נעשה נס של קלסתר פנים. כך גם היום – אנו חוזרים לדמותם של "אברהמים" – סבינו מלפני מאה שנה. ה) שלוש הבארות – עשק, שטנה, רחובות. מה הטעם לסיפור? רמב״ן: מעשה אבות סימן לבנים – הבארות הן בתי המקדש. הראשון חרב מחמת "עשק" – מלחמות העמים נגדנו; השני – מחמת "שטנה" – שנאת חינם ופירוד בינינו לבין עצמנו; השלישי – "רחובות" – יתקיים לעד. אבל מדוע הצליחה הבאר השלישית יותר מהראשונות? ר' יאשע מסביר: בראשונות נאמר "ויחפרו עבדי יצחק" – רק העבדים; בשלישית נאמר "ויחפור באר אחרת" – יצחק חופר בעצמו. כך גם בית המקדש השלישי – ייבנה בעמלנו ובידינו. קצות החושן: מצוה שבגופו של אדם – אין בה שליחות. רק מה שנעשה בגוף האדם בעצמו – מתקיים.