ויבא הפליט ויגד לאברם העברי – רש״י: ״העברי – שבא מעבר הנהר". מסכת נדה דף סא עמוד א – ויבא הפליט ויגד לאברם העברי, ואמר רבי יוחנן: זה עוג שפלט מדור המבול. ונשאלת השאלה, מדוע מדגישה התורה שעוג מלך הבשן היה "הפליט", ועוד: מדוע חשוב לדעת שאברהם, שעד הנה לא היה ידוע בתורה בשום כינוי, הינו "העברי"? ונראה ש"עברי" לפי פשוטו הוא מעבר הנהר, וכמ"ש רש"י, ולפי הדרש, "רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (בראשית רבה, פרשה נזב ד"ה ח ויבא הפלים). נמצא שלשניהם, אברהם הוא בחינת זר, מי שעומד בחוץ, alien, outsider, והסיבה: מי שפתאום הפך להיות זר, מי שגורש מביתו ונאלץ לברוח למרחקים ולנדוד, יכול למצוא אהדה והבנה לרוחו רק מפי אדם שגם הוא "עברי".

נשאלת השאלה: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" – מדוע לא גילה ה' לאיזו ארץ הוא מתכוון? הלא בסוף פרשת נח כבר יודעים לאן הם נוסעים – "ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם". ונראה שהפשט הוא פשוט – יש ובתנ"ך נזכר דבר אשר אירע בעבר, ובינתיים קרה משהו אחר. אם כן, המספר מציע תחילה סיפור אחד ואחר כך סיפור שני שקרה לפני הסיפור הראשון – זהו מה שנקרא באנגלית past perfect או present perfect. ולפי זה יש לפרש את המשך המקראות: תרח, לוט, שרה ואברהם התכוננו לנסיעה ארוכה וידעו לאן הם הולכים – לכנען. ומנין ידעו את סוד ה'? כי כבר "ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו'", שבתחילה צייתו לאברם שיש צורך לנסוע כי כך נתגלה לו מן השמים, אבל עוד לא נתגלה לו אז מקום היעד. אך לאחר מכן, כשגילה הקב"ה לאברם את הארץ היעודה, התחילו לנסוע באותו כיוון. ובאנגלית: And the Lord had said to Abram… (דומני שהרב המהדיר את הכרכים החדשים של ה"משך חכמה" כבר קדמני בכלל זה, אולם שכחתי איפה).