בגמרא יבמות ט"ז ע"א מסופר שחכמים שמעו בשם רבי יוסי בן המשולש (המכונה שם בן הירכבוס) שהתיר צרת הבת להתייבם – וזה היה בניגוד לדעתם, ולא ברצונם. אף על פי כן, כיבדו אותו מאוד, אף שהיה מביישם, והיה אז זקן וחלש ולא היה יכול לבוא לבית המדרש. החליטו חכמים לשלוח אליו משלחת של גדולי ישראל כדי לדון עמו בנושא ולהוודע האם אמנם כך פסק. מספרת הגמרא שבאו שלושה חכמים: תחילה רבי יהושע, אחריו רבי אלעזר בן עזריה, ואחריהם רבי עקיבא. "נכנסו בפתח אחד ויצאו בשלושה פתחים" – והראשונים מתלבטים מה פשר פרט זה של הפתחים. וביאר רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, ראש ישיבת חכמי לובלין, שכל אחד משלושת חכמים אלו היה אישיות עצמאית – בעל דרך מיוחדת. רבי יהושע היה איש עבודה, פועל פשוט; רבי אלעזר בן עזריה – אדם עשיר, אציל, קפיטליסט; ורבי עקיבא – ראש ישיבה גדול, תלמיד חכם נערץ. כל אחד "יוצא בפתח אחר" – כלומר, אינו כפוף לדעת חברו, שהרי יש לו שיטה משלו. אולם – כאשר מדובר בצרת הבת, כאשר עומדים לפני השאלה הנוגעת לגורלה של אשה מישראל, עגונה אומללה שאסורה לבעלה ואין לה מוצא – אז, "נכנסו בפתח אחד" – כל ההבדלים האישיים, המעמדיים וההשקפתיים בטלים ומבוטלים, וכולם יחד חותרים למטרה אחת: הצלתה של בת ישראל מעגינותה.

I heard this today in Jerusalem: One of the students of Rabbi Schach שליט״א became head of a women's seminary, and was asked to give a שעור to the students. He knew it was required of him, but was deeply troubled because he believed that teaching Torah to women was a violation of the Halakha. He therefore approached Rav Schach and told him of his dilemma and how reluctant he was to undertake this assignment. Rav Schach's answer was that he should do the teaching, and זה יבטיח לך מקום בעוה״ב בעזרת הנשים. The poor chap was beside himself with grief, seeing his posthumous eternity in the women's gallery instead of the men's section...With trepidation, he told his Rebbe that he certainly would resign his position and immediately desist. Whereupon Rav Schach explained what he meant:כוונתי הייתה שבעזרת הנשים (שילמדו תורה ממך), תזכה לחלק בעוה״ב

There is a comment by the Midrashic sages on a verse in the sidra of Noah that I have always cherished, and that I believe has some relevance to the above theme. The Torah says Noah alone survived the flood – “and only Noah and his family in the ark remained.” On this, the Midrash comments that the word akh always comes le'ma'et, to denote that something is missing. What was missing in this case? A chunk of Noah! They say that Noah was feeding the animals and the lion became impatient and took a bite out of Noah’s shoulder because he had tarried and not given the lion his food in time. Noah, it seems, had an egalitarian attitude towards his non-human charges: everyone has to wait his turn no matter who he or she is. All are equal. No discrimination. What he failed to realize is that this sometimes can be a dangerous policy. In the sense of ultimate value, the mouse and the elephant, the lion and the lamb, are all equal in the sight of God. When it comes to feeding them in real life, however, you have to make provisions for inequalities. The lion is stronger than the lamb, the elephant is stronger than the mouse. You have to accommodate yourself to reality, and the reality is: if you don’t feed the lion in time, he will eat part of your body!