Dear Charles: I am somewhat appalled by the poor reaction of most of our colleagues to your original letter concerning the ZIM situation. Therefore, even though both I and Rabbi Jung and our President wrote letters of protest as soon as we received your notification, I have appointed a committee of several people in the congregation to contact others and to write as per your request. I will be sending you copies of these letters when they become available to me. Sincerely, Rabbi Norman Lamm.

Gentlemen: I had hoped that it would never be necessary to send this letter concerning your new luxury liner, Shalom. I believe you ought to know that not only I as a rabbi, but many of our leading laymen are most deeply distressed over the terribly unwise decision to install two kitchens on the Shalom. We find this offensive to our religious sensibilities as Jews. My congregation in particular consists of people who have for many years been plough supporters of everything and anything connected with Israel. Our pulpit has urged them in that regard, promoted Israeli firms, and support Israeli projects. I feel quite certain, however, that if the Zionist movement is forced to put their plans into practice, thereby stigmatizing the American Jews and forcing him into a “kosher ghetto” aboard an Israeli liner, he would be forced to turn his enthusiasm elsewhere. You may be sure that the preferences have always given to such concerns as El Al and Zim. We regard Zim’s explanation of its position as totally inadequate and as offensive to us and to Jewish religious sensibility. If this is the choice to be made between halakhah and what Zim considers “progress,” then halakhah wins, as it has won throughout the ages. If, therefore, the position of the Zim lines, where the presence of non-kosher kitchens is equated to offense and discourtesy, I hope that your concern will consider this matter most seriously and not take this final, irrevocable step, which will alienate so many otherwise enthusiastic advocates of everything Israeli. Sincerely, Rabbi Norman Lamm

Dear Rabbi Lamm, I wonder whether you could help us out in the following matter: An American girl who participated in an Ulpan in Sdeh Eliyahu was proselytized in the United States before she came to Israel under the supervision of Rabbi Joseph Gold of Worcester, Mass. At the ulpan she met a Jewish boy from France to whom she was engaged to be married. At the request of the Bet Din in Tiberias she produced the necessary documents relating to her proselytization, but was informed that since Rabbi Gold was not known to the Bet Din her giyur would not be recognized. It was suggested that she go through the ceremony a second time, but as so often happens in such cases, she was badly hurt by the suggestion. Among other things, she regards it as an affront to Rabbi Gold whom she regards very highly. Do you perhaps know Rabbi Joseph Gold personally, or do you know anyone who knows him and whose testimony is likely to be accepted by the Bet Din or some other competent authority in Israel? If so, and if there is no reason to doubt the validity of a giyur performed under Rabbi Gold's supervision, could you have documents testifying to that effect sent either to me or to the secretariat of Sdeh Eliyahu.1 am troubling you in this matter, since at the moment 1 don't know the address of anyone else who could help me in—the matter, simultaneously with this letter, 1 am sending off a potcard to Lenny Rosenfeld in Jerusalem asking whether he knows anyone in Israel who might have the necessary information.Please convey my regards to your family, to Seymour jasper, and to my sister-in-law, if and when you see her.nespectfully,Eliezen uoldman

Dear Norman, I am turning to you, amongst a select number of leading personalities in Israel, to seek your advice, and possibly your assistance, in an effort to make some contribution towards alleviating the grave crisis afflicting our people in the wake of the Yom Kippur War. Even greater than the threat to Israel’s security from the might and machinations of our enemies from without is the mortal danger from within of disunity and disintegration, sapping Israel’s inner strength, resolve and morale. To Jews with a historical awareness, the present fragmentation and bitter strife in Government, inside the political parties and even in the Rabbinate cannot but be ominously reminiscent of the "Sinat hinam" which, as our Sages invariably maintained, caused the destruction of Jerusalem 1900 years ago.I have urged, both publicly and in private discussions - at any rate during the present emergency when religious faith and national unity are suoh indispensable assets to Jewish survival - that we shift the emphasis in our spiritual confrontations and challenges from legislation to education. Hore specifically, I suggest that 1) secularists be persuaded to admit some regular religious education and religious experience in all schools in Israel and 2) a moratorium be called on all new legislation of religious significance, such as conversions, civil marriage, public Shabbat observance and autopsies.At the root of our perilous predicament, to my mind, is a profound spiritual erisis revealed and accentuated by the Yom Kippur War. Israeli society is being acutely polarised and, worse still, demoralised by ever more bitter divisions on the very ideals which have sustained the spirit of our nation and united us in all our past tribulations.We are now paying a fearful price for the lack of a spiritual faith amongst 30 many of Israel's children. The rigid demarcation in the State system between religious schools for only a minority and non-religious schools for the rest, has raise…

Dear Norman, Thank you so much for your letter and enclosures which I read with special interest. The sermons, though in the nature of things somewhat depressing, show your usual mastery of thought, analysis, expression and homiletics. They mirror an assessment of the American reaction to the War rather different from what I have observed in the Anglo-Jewish community, where indifference, let alone hostility, were very little in evidence. I felt the contrast myself when I briefly visited America for the marriage of our son in Detroit at the time of the cease-fire. I am now looking forward with particularly eager anticipation to your contribution at the Hebrew University Conference. This must have been quite a fascinating and stimulating experience. On the Mafdal front, our discussion has been overtaken by events culminating in the, to my mind, rather humiliating capitulation of its ill-advised stand. The whole episode reeks with inconsistency, short-sightedness and sheer folly. I am enclosing a statement I circulated among my colleagues which will indicate my position, lonely and subject to no end of abusive attacks as it was. From all the evidence I have, your information on the Rav’s attitude is not altogether accurate. My information from Fabian and other sources is that, presumably capitulating to the agitation fanned by Lubavitch, he took the initiative in pressing Goren to forbid the Mafdal to join the coalition – a decision which may, I fear, be rued for years to come. I also gather, contrary to what you write, that Yosef, far from threatening to fall out with Goren over his refusal to countenance the Mafdal’s joining the Government, in fact adopted the far more reasonable attitude of leaving the political decision to the party itself. As I intimate in my statement, I believe the solution now lies in taking the whole issue out of the political arena and placing it into the hands of the Rabbinate where it properly belongs. In alluding to the proposal you men…

Dear Norman, Shubert has asked for a chance to respond to your response. On reviewing the exchange, I (and Nat) found it to be of such intrinsic merit that we believe it is worth printing. I’ve asked Shubert to send a copy of his next response to you directly, so that you may then make your final comment if you wish. But I think the material should commit you both. The material should not be designed as between issues! The exchange should be a head to head at my insistence for editorial purposes. We will hold the material exchange for two episodes and then print the 4 pieces at once. I do think the clearest case from your original statement is at stake and the meaning of the theological “center” to Judaism is a common man’s one as the definition of the current polarization is clear. Hence to open a symposium is apt – and that is what the “exchange” will mean. We shall break our self-imposed strategy that each of the two should respond in full to Shubert’s response to your response. Forward to you with response to my request for a statement. All my best – Gene

לכבוד הרב יהושע טובי' קרייזר יצ"ו, שלומך ישגא, את מכתבך קראתי וחזרתי וקראתי, והנני כותב אליך מדירתי בירושלים עיה"ק ואקוה לשלוח את מכתבי זה אליך בשובי לניו יורק אי"ה. לא אכחיד ממך שלמרות העונג האסטטי מקריאת סגנונך העברי הטהור והעסיס, הצטערתי מחויה לא נעימה זו. ראשית, גמרתי לך צער – כדבריך, הרגשת "זעזוע" ו"כאב בלתי נסבל" וכדומה, ואין זה מדרכי לגרום נזק נפשי לשום בו אדם, ובפרט לרב חשוב העומד על משמרתו באמונה זה כמה וכמה שנים.

לכבוד ידידי הנעלה הרה״ג מוהר״י עמיטל שליט״א שלומו ישגא, יכולני להבין כמה נתאכזב מעכ״ת מתוצאות הבחירות אחרי כל העבודה הקשה שהשקיע במאמציו לטובת ״מימד,״ אבל הנני כותב לעודדו שאל יפול רוחו ח״ו ואל יתחרט על יוזמתו, ואדרבה – ישמח שנעתר לדרישת השעה ברוח בקשת האמת והתמסרות לתורה ולעם. ואף אם נכשל בבחירות, הלא הבוחר בתורה ובוחר בציון יודע את הכוונות הטהורות והנכונות הצפונות במטמני לבו של מר, ואין האמת מתבטלת ברוב, ואדרבה האמת יורה דרכו ועוד יבואו רבים ושלמים להשכים על פתחו לחדש מאמציו בכושר הנהגתו וצדקת רעיונותיו. עצם השתדלותו ליצור תנועה שתבטא את המושג של התמסרות לתורה ולא״י בלי קנאות, בשאיפה לשלום בין־לאומי ושלום בפנים, בלי כפייה ובלי ביטול הדדי – עצם הדבר הזה היה והווה קידוש השם, ובמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד, לא לרב ולא לרוב. בכבוד רב וביקרות אמת, נחום לאם.

לכבוד ידיד דגול ורע יקר, הרה״ג מוה״ר נחום פרופ׳ לאם שליט״א נשיא ישיבה־אוניברסיטה ניו־יורק אחדשה״ט באה״ר וכמשפט. ראשית – מזמור לתודה, בשם רעייתי ובשמי, על הספר שמע פרי עטך והגותך המבורכים – שהואלת לשלוח לנו. תודה מיוחדת על ההקדשה הנרגשת והיפה. עיינתי בספר בענין מיוחד, שהרי אבי־מורי הרב הנזיר זצ״ל העמיד במשנתו, בספר קול הנבואה – ההגיון העברי השמעי, את כל עולמה האמוני של היהדות על השמיעה הפנימית. הוא היה אומר תמיד: שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד – נאמר “שמע” ולא “ראה”, כי בענין דעת האלקים והאמונה התמימה – שמיעה גדולה מראיה, בהיות השמיעה על טהרת הקודש ואילו הראיה כרוכה בסכנה של המחשה והגשמה. ולכן צריך “לשמוע את הנראה” – כמקרא מפורש וכל העם רואים את הקולות, וכמדרשו של רבי עקיבא. אכן שמחתי על אשר בספרך זה הנך מזכיר את דרכו ומשנתו של אבי־מורי הרב הנזיר זצ״ל. אמנם, לענ״ד, היה ראוי להרחיב יותר בענין זה של דעת אלקים מתוך השמיעה. אני זוכר שלפני הרבה שנים פרסמת על שיטתו של כ״ק אאמו״ר זצ״ל מאמר חשוב מפרי עטך בביוליטין של ערב הימים הנוראים של המרכז היהודי בניו־יורק – שבו כהנת אז כרב הקהילה – והדברים היו ראויים להשמע. אינני יכול לסיים מכתב זה מבלי להזכיר את הימים הקשים העוברים עלינו, בנושא המערכה שנכפתה עלינו עם צירופם של הריפורמים והקונסרבטיבים ע״י הבג״ץ למועצות הדתיות בארץ. אני מרגיש כי גישתי – גישתכם, הנובעת מנקודת מוצא כלל־ישראלית ומתוך רגשי אחוה ואהבה ושלום ורעות – הולכת ונדחית מפני הלם הקנאות וחוסר האומץ מצדם של היושבים ראשונה במלכות מועצת הרבנות הראשית. לצערי שולטים בנושא פעילי המפלגות החרדיות, שבידיהם נושא זה הוא בבחינת “קרדום לחפור”. הרבנות הראשית נגררת אחרי גדולי התורה של אגודת ישראל וחכמי התורה של ש״ס, והאוירה רוויה שנאה. אני חושש מאד שהמשך המערכה המיוחדת הזאת יגרום נזק חמור למעמדה וסמכותה של הרבנות הראשית. אני שולח אליך מצ״ב שלשה מאמרים שפרסמתי בנושא זה: משפט שלמה (הצופה, ט׳ שבט תשנ״ט – 26.1.99), תשובה לשואלים ולמשיגים (הצופה, כ״ח אדר תשנ״ט – 14.3.99) ותשובה כהלכה (הצופה, ד׳ ניסן תשנ״ט – 21.3.99). דומני שהדברים מדברים בעד עצמם ודי למבין. אני מאד מעונין לשמוע את תגובתך, כי כאן במועצת הרבנות הראשית אני מרגיש כמעט בודד ומבודד – בנושא עקרוני וחשוב זה. ואתה שלום וביתך שלום וכל…