Dear Rabbi Lamm, I assume you still remember me somewhat. Both of us have acquired new addresses since I was a member of your philosophy classes of 1960-61 and 1961-2. I have a new residential address; you a somewhat new working address. The T.I. has come to be known as Erna Michael College on E.M.C. I hope the new setup proves an aid to you in your endeavors there. As for me, I graduated T.I. in September, 1963, with the degree of B.H.L., attending Revel between then and May 1964. I was none too successful there; my previous course of study has not really prepared me for most of the courses offered on a graduate level, and I was subjected to pressures from the Selective Service and at home which depleted me of the energy needed to do decent work. Fortunately, I got out of the draft as a I-Y; thank G-d I've been out until now, and am past 26. I only pray that I remain lucky in this regard. As for the rest, I got into trouble at home in October, 1964, and with the resultant suspension of tuition payments, I became a נע ונד בארץ. Between February and August, 1965, I sat in Dr. Leon Stitstein's class in "Personalism." I wrote two papers there, which, had I been a student, would have netted me a grade of B plus and A respectively in the two halves of the course. It was sitting there in Dr. Stitstein's class that I got the idea of dabbling in theology. Theology is the main topic of this writing.During the summer of 1966, "Commentary" magazine featured a symposium on the state of Jewish belief. The contents of said symposium appear in the August issue of said magazine. You were one of those who participated in said symposium as was your college, Rabbi Emanauel Rackman. The following is quoted from Dr. Rackman's article: "The most definitive record of G-d's encounters with man is contained in the Pentateuch. Much of it may have been written by people in different times, but at one point in history G-d not only made the people of Israel aware of His immediacy, but caused M…

Dear Rabbi Lamm, The Spring-Summer issue of Tradition has just reached me. May I congratulate you on your lucid and a penetrating article "Faith and Doubt". As usual, if I may say so, you have presented a comprehensive and challenging review of the subject. A few comments occur to me after a first reading of your article: 1. My own master and guide in matters of the spirit, Rabbi E. L. Dessler z"l used to expound the basic meaning of emunah as 'honesty'. He said that emunah is that attitude to life which arises of itself when a person is completely honest with himself, and true to the deepest springs of his being. 2. An interesting example (in reverse) of co-existence in one person of (existential) doubt and (intellectual) faith can be found in R. Zadok Ha-Cohen ("Resisei Lailah", Lublin 1903, p.160). He raises the problem of the intense questioning of the justice of God by some prophets (e.g., Habakkuk), when the whole problem of tsaddik ve-ra' lo etc. is solved very simply in the Talmud by reference to olam ha-ba. He answers that prophecy wells up from springs of being deeper than intellection - i.e., existentialist experience - and therefore has no access to matters beyond human experience, e.g., olam ha-ba. (Cf. Maharal, "Tiferet Yisrael", ch.57, who uses the same insight to explain why there is no direct reference to Olam ha-ba in the Torah, which is also basically prophecy - the prophecy of Mosheh Rabbenu). The latter is however accessible to intellectual cognition, and is thus discussed and analyzed by Chazal, illustrating the principle of hacham adif mi-navi. (It is however not completely clear from R. Zadok whether he holds that the two attitudes were present simultaneously in one mind, or whether the development of the cognitive element was a later historical development.) 3. Personally I do not believe that substantive doubt can be effectively isolated from functional faith. A person can only live as a whole, and doubt at the heart of things must inevita…

לכבוד ידידי ועמיתי נשיא ישיבתנו הקדושה הרב הגאון ר' נחום לאם שליט"א. כעת ואני נמלא עדיין נמצא ברושם הטוב שעשו חידות שלו בענין קידוש והבדלה שנאמרו בטוב טעם ודעת ובהסברה נפלאה. וסימן מובהק לחידות אמתיים וחיים הלא כשהם מעוררים עוד חידושים. ואכתוב בקצרה מה שנראה לדעתי שאפשר להסביר חידוש דינו של ראב"י באופן אחר ממה שהבין כת"ר בהקדם קושיות אחדות: א) למה לא הביא הרמב"ם ביד החזקה דין זה [ורק בנו' בקידוש הזכיר זכר ליציאת מצרים.]

כבוד נשיא ישיבתנו הדגול וכו' הרהג' ר' נחום לאם, שליט"א, אחדשו"ט, תשואות חן לכבודו על שיעורו בענין ספירת העומר. רציתי להוסיף הערה אחת על דבריו. באמת, נראה לי שכוונתם של ר' הא' גאון בשעתו והגרי"ד מבריסק בשעתו ברורה היא. ישנן ב' מצוות בספירת העומר מצוה למימני יומי ומצוה שניה, אחרת, למימני שבועי. אשר ממילא אם חסר לו במנין הימים עדיין יכול למנות השבועות. לכן נראה ברור שלדעתם אם חיסר במנין שבוע ודאי לא יוכל למנות שוב אף מנין השבועות.

אחדשה"ט ושלי זוכתי הרבנית תחי' ושלו כב"ב, ח.ו. ראיתי בה"פרדס" חודש אייר ש.ז. שכיר"ה מאריך בענייני ספירת העומר בנימוקים בטעם משכות ספה"ע. והנה נחלקו ר"ש ורבנן בכמה אם דרשינן טעמי דרשיו (ע' סוף המקשל ובפ"ב דסנה דיין ומודל. וראה בפ"ד מה' עכו"ם הד שהרמב"ם כי דאין עושין עיר בנדחת בספר שלא וכנסו העכו"ם החרידי טת ארי. ועמד בזה בלח"מ שהרי בש"ס מפרש דזהו

Dear Rabbi Dr. Lamm, I recently looked over your book, "Faith and Doubt," and I had a few comment/questions on some of the points you made. I hope that you would not mind spending a few minutes of your time examining there. In your explanation of how "cognitive doubt" does not affect the functional realm of practice, you cite as an example a child who is drowning, and you explain tht the lifesaver's perception of his chances of success do not affect his commitment to save him...

לכבוד הרב לאם שליט״א – שלום וברכה. יישר חילך על מה שאמרת לבאר סברת אמימר בשיעור שהיה בו רוב עניין. חשבתי להעיר בגמרא מנחות (סו.) דמני יומי ולא שבועי משום שספירה זו זכר למקדש, וביאר כב׳ עפ״י דברי המרדכי סוף סוכה בשם הראביה שכתב דאסור לישון בסוכה בשמיני עצרת דליכא היכרא ויש בו חשש בל תוסיף, ורק האכילה מותרת דאיכא היכרא שאינו מברך. ועפ״י זה אמר כב׳ דה״נ בספירה – אלמלא היה היכר היה בו חשש בל תוסיף ולכן מני יומי ולא שבועי להיכרא אתי, והוא דבר נחמד. אך לכאורה עדיין יקשה מתקיעת שופר ביום ב׳ דר״ה ומאכילת מרור בליל ב׳ דרפסח (וכן מלולב כל ז׳ אלא דכב׳ דחה דבזמן הזה איכא היכרא במה שנוטל בגבולין ומכוונין באמת במקדש, ויש לדון בזה דה״נ גם בסוכה בשמיני עצרת יש היכרא דממילא ליכא מצוה כלל היום, וע״כ דוקא בזה היכר דזה גופא האיסור, ויש לחלק) – ויעויין לראביה. ונראה באמת כדברי הגמרא הנ״ל דפריך הישן בשמיני בסוכה ילקה, ולמה לא פריך גם על תקיעת שופר ביום ב׳ וכן אכילת מרור בליל ב׳ ונטילת לולב כל ז׳. וכן הקשה הערוך לנר שם, ונראה ליישב עפ״י שיטת הריטב״א סוכה (לא.) בשם הרמב״ן וכן סנהדרין (פח.) ולראב״ד בהלכות לולב – דכל שהתוספת קאי לחודיה אינו עובר על בל תוסיף. ולכן למד לולב – אי אגד מותר לאגד הלולב שלא במינו, דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי. והקשה הריטב״א שם דא״כ מאי פריך הגמרא הישן בשמיני בסוכה ילקה – הא נמי קאי לחודיה, ותירץ שהכל ישיבה אחת נמשכת. ולפי דברי הריטב״א נתקיימה קושיית הערוך לנר – דתקיעת שופר ביום ב׳ וכן אכילת מרור ונטילת לולב אין בהם משום בל תוסיף דקאי לחודייהו, ורק בישיבת סוכה שכל שבעת הימים היא ישיבה אחת – תנופה היא דקשיא לגמרא הישן בשמיני בסוכה ילקה. וממילא ניחא סברת הראביה דאסור לישון בסוכה דליכא היכרא, אע״ג דבשופר ביום ב׳ ובלולב כל ז׳ ואכילת מרור בליל ב׳ ליכא היכרא – דהתם שאני דהאי לחודיה קאי ולא שייך בל תוסיף כלל. אבל ספירת העומר ודאי דמי ללולב כל ז׳ ואכילת מרור בליל ב׳ ותקיעת שופר ביום ב׳ דקאי לחודיה ואין בו בל תוסיף. אבל מה שבל״ע, דמלבד עניין בל תוסיף שמבואר בגמרא כשמוסיף על החפצא של מצוה או על מעשה המצוה, יש עוד עניין בל תוסיף שחידש הרמב״ן עה״ת פר׳ ואתחנן (דברים י״ג) דאם בדה מלבו יום טוב חדש כירבעם בן נבט בחודש אשר בדה מלבו עובר ג״כ על בל תוסיף, ומבאר הרמב״ן דגם תקנת מקר…

לכבוד עמיתי הדגול מרבבה ראש ישיבתנו הקדושה ונשיאה הרה"ג ר' נחום לאם שליט"א, רצו"ב העתק המכתב ששלחתי להרב גזק הי"ו לפני שנה וחצי שבו נתעורר החידוש תורה שנשאתי בליל שבת לשעבר בישיבתנו בנוכחתו של כת"ר ושכבודו בקש ושלח לו. בבכ"ט ובהערצה רבה וידידות נאמנה, זבולון חרל"פ, 12-23-91. לכבוד ידידי הנעלה מאד צורבא דרבנן איש האשכולת הרה"ג מנחם גזק שליט"א, אחדשוכ"ט באה"ר, כבודו הערני אמ"ש שהרמב"ם בחיבורו בנוגע למה

Dear Dr. Lamm: I have read your recent article, “Holocaust Compensation from the Viewpoint of Jewish Law and Morality.” The article, while forceful, left me puzzled, and I respectfully seek your explanation or clarification of a point. Your article is principally built on the mitzvah in Lev. 19:16, “You shall not stand by idly while the blood of your brother is being spilled.” From this, and also Rambam and the Talmud, you extract the point that “\[n]ations as well as individuals are enjoined to defend the defenseless....” You apply other halakhic principles, such as tzorkhei rabbim.My question is this: Which, if any, of the laws or principles relied upon in your article apply to non-Jews? I find it hard to believe that all of them do. I don’t recall anything in the seven mitzvahs of the bnei Noach that encompasses not standing by the blood of one’s brother or ‘tzorkhei rabbim.’If it is the whole point of the Jewish people that we are kadosh, separate and apart from other nations, and if that kedushah is founded on our being bound by many more mitzvot than the nations of the world, then I take it that it is contrary to the very idea of the Jewish people to impose on other nations laws that apply only to klal Yisrael.I look forward to your answer.Respectfully,Arthur G. Sapper

ידידי הרב נחום שליט"א נשיא ישיבת רי"א. אחדשה"ט – הנה בא לידי ה"בית יצחק" שנת תשס"א. וראיתי שכ' מעמיק, כדרכו, בענייני אבילות ל"ע, בטוב טעם. ורציתי רק לעורר במש"כ יצוטט הח"ס במועד קטן דף כ"א שהקב"ה התאבל שבעה על עולמו בשעת המבול. ע"ש. ומזמן כתבתי בזה שהטו"ז ה' אבילות מביא שרבנו גרשם ז"ל התאבל על בנו שנשתמד ושוב מת והתאבל רגמ"ה י"ד יום על אבדן גופו וגם נשמתו.