Dear Rabbi Lamm, I enjoyed your letter, courtesy American Airlines, and I’m estopped to criticize anyone’s penmanship. The person who advances a proposition characterized as fundamental must answer, I think, to several questions: 1. Is the proposition truly fundamental? Were there no processes of reason, based on history, experience, precedent, logic or whatever, that led to the original formulation of the proposition. 2. When, and in what circumstances, was the proposition first stated? Is there authority directly on point in the Bible or in ancient formulations of the oral law? Or does the proposition depend on later formulation and, if so, upon what exegeses? 3. Can or should there by any adjustment, by the legislators receiving the position advocated, with other social needs?My supposition in putting these questions is that many propositions, though they may be styled as fundamental and perhaps believed to be fundamental by those holding to them, are "less" fundamental than they seem, at least in terms that are relevant to the finding of a public consensus. In terms of the abortion debate, answers to the several questions above may expose to public debate the inner processes of legal (religious) decision and the methods and circumstances by which the rights and immunities of a human fetus were articulated in the first instance. Laying bare the considerations for, and the exegeses yielding, the first and successive formulations of the proposition that all fetuses are entitled equally with choate humans to the equal protection of the laws will remove the "fundamental" halo immunizing the proposition from attack, and will enable the legislature to weigh the religious argument against other aspects of the public weal – e.g., the disproportionate number of fatalities arising from abortions sought out by the poor because of lack of safer alternatives.The question, in my opinion, is not "when is a living object considered a human being." I would formulate it as whethe…

Dear Rabbi Lamm: Your essay “Law and Love” in the February 23, 1968 edition of the "Bulletin" has filled me with disquiet and I should like to deliver myself of some thoughts. You say “We are discharging our responsibility to them [our fellow Jews who have abandoned Jewish marriage law] and to their children. . .and to generations yet unborn, informing them and cautioning them about the Torah's law of marriage and legitimacy." I gather you mean that we, the Orthodox, are responsibly upholding the letter of our law of marriage and divorce and woe to those who do not heed. In my opinion, this view is irresponsible, not responsible, in terms of real problems with which people become involved. If, as I believe is the case, people are asked to decide whether to submit to a set of laws in circumstances where applications are manifestly unjust and harsh or ignore the law, the law will be ignored and held up to ridicule, and indifference and disrespect to all its precepts will be encouraged. As I suggest below, the law regarding divorce is in immediate need of reform and it is not seemly to caution others unless there is a will and intention to bring such a reform about. Let us take the case of a woman, wronged by an adulterous husband who abandons her and their children and moves to a distant state, perhaps to remarry or otherwise to take up life anew. From every point of view, the best course for the woman, for herself and her children, would be to divorce herself from her husband and remarry. Civil law permits this. With the husband's consent, Jewish law permits this. In times of old, consent of the husband could often be compelled for by custom and law a man could only with difficulty escape the jurisdiction of the rabbis. Consent cannot be compelled today. Should not law recognize this changed condition? Was God at Sinai deficient in his omniscience so as not to foresee such a changed condition? I cannot believe that religious institutions can be so paralyzed as not t…

Dear Meyer Simcha: I am sorry that I had to leave early this past Sunday, in the midst of the remarks of the third speaker. But I am very pleased, indeed, that I had the opportunity to hear all your remarks in your lecture. I was fascinated by your theory of the Halakhah according to Maimonides, especially the concept that a conscious decision was made at the time of the destruction of the Temple to opt for the unity of the people at the expense of greater flexibility and fluidity in halakhic decision-making. If this theory can be substantiated, I think it will be a most important contribution to the philosophy of Halakhah.As you so rightly implied, the whole discussion is "dangerous," but that is no excuse for failing to confront it squarely even while being circumspect.I strongly urge you to write up your ideas, including both segments, the scholarly-historical, and the contemporary, and publish it. Until you do, I would very much appreciate receiving from you basic references, especially to Maimonides and any modern historians, to allow me my own satisfaction as to the basic validity of the idea.Once again, it was a genuine pleasure hearing you, and I do hope we shall have many opportunities to meet personally.Cordially yours,RABBI NORMAN LAMM

Dear Dr. Lamm, Below please find some suggestions regarding your article on the dynamics of the Halakhic process: I. Nature of the Process: Mystical or Rational? Hartman, Maimonides: chapter on reason and traditional authority. Twersky, Rabad, pp. 291-300. Urbach, Halakhah u-Nevuah, Tarbiz vol. 18 (1946). Shiffman, Safe Kiddushin be-Yisrael, pp. 1-22 (in Hebrew). Rabbi Chajes, "Torat Neviim" p. 12. De Bries, "המחלוקת" in Mehakrim beSafruth haTalmud-Mossad HaRav Kook

לכ' ידידי הנעלה הרה"ג ר' אברהם אורט, שליט"א, שלומך ישגא, ח"ח לך על הערותיך-הארותיך על מאמרי ב"בית יצחק" האחרון. עיינתי היטב היטב בדבריך ושמחתי בהם מאוד כי הם בבחינת אותיות מחכימות כדרכה של תורה. יורשה לי לייחד את הדיבור על הבקורת העיקרית שבמכתבך, היינו קושיתך שאם כדברי החו"י שהבאתי שהמקום גורם לעניו מנהג, ושקהילות אשכנז בהן התפתח המנהג שלא לקרא את הולד ע"ש אדם חי לדאבון נפשנו לא נשאר בהן שריד ופליט מבני עמנו, ולפיכך בטל המנהג, הנה א"כ בטלים כאן בארה"ב כל מהנגי אשכנז לרבות איסור קטניות בפסח וכד' וזה לא שמענו מעולם.החו״י, ולא רק עליו ועל הריין פרק מקום הנה יפה הערת, אבל לא עלי תלונתך כי אם על אלא גם על הריב״ש ממנו שאב עיקר דעתו בזה, שנהנו שצטטת במכתבך. ולכאורה הקושיא עצומה ואיננה ניתנת לפתרון קל. בראשונה צריכים אנו להבין איך מלכתחילה חלו לפי ההלכה כל מנהני העדות על חבריהם ויוצאי חלציהם, כך שכל האשכנזים מחויבים לשמור את כל מנהני אשכנז וכן הספרדים והתימנים וכר/ הלא א״א לומר שיש להם דין של סתם עיר שהרי הרבה ערים ועיירות, כרכים וכפרים, שמרו מסורות עדה זו או זו ולא שייך לכאורה להנדירן כבני עיר שהיא מונדרת כמקום מסוים. מהו איפא המקור ההלכתי לתוקף המנהנים של העדות השונות (אשר לפי רבים מההיסטריונים מנהנ אשכנז מוצאו במנהגי בני א״י, ומנהנ ספרד נתנלנל ממנהג בני בבל)? ובנוגע מנהגים היו במדינה מכל העדות במסגרת וזעיר התמזגו שם, קהילתית , שהמשיכו את יש לעיין היטב ברקע שהיא הקהילות אחת, מיוחדת מער נשארובמינה פני כל קבוצות ההלכתי בזה שהיאהתבל, שלימות לקהילה אחתהאומות, כראת ואף באושהמציאות האמריקאיתהדרוש להמטיר מסורתוהנה ידועים לנוהמנהגיםהיא לא האומות 1 כרשל בעירקהילתית.של תפיסתקלטה רבבותובמקום לאחדשלארצות מוצאםאנשיםוערי 1אחתל א מ ר י ק הוכשםוהיאשבאשאיןלראותוקביעת יהודיםאת זעירפזוריה□נכובדנאצרבלבלהבערים שלנואותם. אתכולם שם ולאוברור האמצעיבערים אנשים עצמםיש כאלה מסוימות; שהתארגנו מנהגיםעל שפשטו ויש לשםשלשהכאלהישראל;שקיבלומסוימיםשהמסורתשל מנהגיםונשים י והספרדיםלב תחילה 1 והתימניםלשאלתבש״סוקשהלדעתוכו אירהנההרמב״םבהקדמהישעלמסוימת,כאלה עצמםכגון בשתפסו אותם קבוצות 1 :ני אומנותנמסרה אומדור חידשו□מסוימות שהנהיגוטל עלמנהגיהעדותותוקפם עפלנסחאופןוטיבההלכה, סמכותהשונות, שלכאורה העדותכגון איו לפיה…

Dear Rabbi Lamm, First, I am happy to report that we expect to receive the Higayon book from the printer next week and I will be sending you 25 copies as agreed. Second, I was wondering whether you received the manuscript I dropped off with your secretary before Pesach. Do you have any comments? Are you willing to provide a blurb? Best wishes to you and your family for a חג שמח. בצפיח לגאולה שלמה, Moshe Koppel

Dear Rabbi Lamm, Thank you so much for responding to my call. Enclosed, please find the article that I cited during our conversation. I believe it was originally presented at the 1975 RCA convention and was subsequently printed in various forms in several Torah periodicals. I have highlighted the relevant passages for your convenience. If I am misunderstanding the Rav's implications I would greatly appreciate if you would clarify them for me.Thank you.Kol Tuv,Devora Whitman

לכבוד הרה״ג הר״ר נחום לאם שליט״א, נשיא וראש ישיבת ר׳ יצחק אלחנן: שמחתי מאוד בהופעת קובץ ״בית יצחק״ מאת תלמידי הישיבה הק׳, ראשיה ומשיבי שיעוריה. כל המעיין בה ימצאנה קנקן חדש יפה ומהודר, מלא ישן נושן מיין תורתנו הקדושה. נשתעשתי ביחד מהחבו״ד של מעכ״ת בשאלה המסובכת אשר דן בה. ובהיותי מעיין בדבריו עלו בליבי מחשבות דברים, פעם יבדוק יפעם לחזק, וכדרכן של לומדי תורה כמו שדרש חז״ל על הפסוק ברזל בברזל יחד וכו, מה הברזל הזה אחד מחדד את השני,