1. על הרמב״ם פרק ראשון מהלכות יסודי התורה: א. מהו ההבדל בין ״מחויב המציאות" ל"אפשרי המציאות"? (10) ב. מהי מחלוקת הראשונים בענין מנין "אמונה" כמצוה לפני עצמה? הסבר אותה. (10) ג. גמ' סוף מסכת מכות: דרש רבי שמלאי, תרי״ג מצוות נאמרו לו למשה, שס"ה לאוין כמנין ימות החמה ורמ״ח עשה כנגד אבריו של אדם. א"ר המנונא מאי קרא, הורה צוה לנו משה מורשה, תור״ה בגמטריא תרי״א, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. 1. מה לומד מזה הרמב"ם? (10) 2. איך לומד הרמב״ן את הגמרא הזאה בכדי להגן על החולקים על הרמב״ם? (10) 3. על הקדמת רס"ג לספר אמונות ודעות: באר בלשונך-אתה את הקטעים הבאים: (30) א. "והשביעית ראיה חלושה שמע אותה מאחד מן המיחדים והוא חושב כי הכל הוא כן ויהיו משחקים עליהם ומלעיגים בם, ולא העלה במחשבתו כי סוחר הבגדים היקרים אם איננו בקי בקפולם לא יפחית זה הבגדים מאומה."ב. "והשמינית אדם שיש בינו ובין קצת המיחדים שנאה ומביאו זה עוד לשנוא אלקיו ... ולא ידע הכסיל ששונאו לא יוכל להגיע ממנו מה שהגיע הוא מעצמו כי אין ביכולת משנאו להתמיד עליו הענוי המכאיב עדי עד."שונות:א. לפי הרד"ק והאברבנאל,מהו הקשר הלשוני בין "אמונה" ל״אמת"? (10)ב. מה הם שני מיני האמונה לפי מרם י ן בובר? באר אותם בקצרה. (10)ג. מה הם שלשה מיני ה"חרדה" האכסיסטנציאלית לפי פאול טילליך?באר אותם בקצרה. (10)

תאר את שיטת הדיאיסטים הנוצרים באנגליה סל המאה ה18. באיזה אופן אין היא תואמת ליהדות? מה היתה תגובתו של ר׳ דוד ניטו לשיטה זו? הרמב״ם בהקדמה לפרוש המשניות שלו מונה חמשה פרושי חז"ל שלא נפלה בהם מחלוקה. הזכר ובאר שלשה מהם. בתורה כתוב: "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין בין נגע לנגע דברי ריבות בשעריך וקמה ועלית וכו'". הלא מזה מוכח שסמכות החכמים מוגבלת אך ורק ל"דם דין ונגע". איך משיב רד"ג על טענה זו, ומרחיב את סמכות חז"ל לכל מקצועות התורה? בטענותיו נגד הדיאיזם הנוצרי, מזהה הרד״נ אה הטבע עם האלקים. כתוצאה מזה, נחסד על-ידי כמה מאנסי קהילתו במינות. באר את החשד הזה, וגם את ההתנצלות סל הרד"נ. הסבר דין ערובי תבשילין. הרד"נ מניח שלשה עיקרים בבאור ענין המחלוקות בחז״ל. תאר את העיקרים האלה, והדגם את דבריך בדוגמא מדיני שבת.

נושא ראשון: עיקרי הדת ובעית הדוגמטיקה 1. י"ג העיקרים. א. קריאה בפה"מ להרמב"ם ב. השוואה למשנה תורה הל' תשובה (קריאה והרצאה) ג. השוואה למו"נ וסיכום (הרצאה) 2. בעית הדוגמטולוגיה. א. הקדמה. ב. הרמבם ומחייבי הדוגמטולוגיה 3. מתנגדי הרמבם במיון ד. מתנגדי הדוגמטולוגיה עקרונית. נושא ראשון. 1. י"ג העיקרים (קריאה בכתה של פה"מ להרמבם, פרק החלק, סנהדרין. על התלמידים לזכר את העיקרים) ב. השוואה לשמנה תורה הלכות תשובה. (על התלמידים להכין מראש

Course structure: A. Dogmatology; B. Free will; C. Character; D. The proofs for God's existence. 2. The lectures on freedom should be essentially the same as in the past but less explication of text and not as many reports on the freedom question. Should not last more than a third of the semester. From freedom go to counter-culture and its conception of liberation and honesty, and leading to character problem. Here, assign the best students to prepare reports on character from following sources:ח n«־ י^ , 0/_zJ o H ר<ק ׳ ^V)^A_vM ך^ף^ חג H^ .—^-£׳17 ?v ק ׳ 9 י*J׳ ^ ^־ א>j<־ Mi ן ^יץיז ^'i)General assignment for all students•Faith and Doubt chapters 1 and 3.Special assignments for reports:Critique of Pure Reason Part 3, and Anthropology Part 2.The philosophical nature of Halakhic norms:Faith and Doubt chapter 9.*?ג^ ^ר>1 ^ 14 ר^נזןר-- ר\׳ר^ק ן 'רןג. *2[ _/>^U ^ SV I At ^3ר*^0< ^ ה 1^^? TP .£סה ח fa p^rt 1?\V^ ^ ’ lop*א^י1< ר

נושא א' – אמונה וספק (על יסוד מאמרי ב"טרדישון" 9:1–2): האמונה בהלכה – א) הרמב"ם, הלכות יסודי התורה: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא… ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצויים, הוא לבדו יהיה מצוי, ולא יבטל הוא לבטולם, שכל הנמצאים צריכים לו והוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם, לפיכך אין אמתתו כאמתת אחד מהם. וידיעת דבר זה מצוות עשה, שנאמר: אנכי ה' אלוקיך. וכל המעלה על דעתו שיש שם אלוה אחר חוץ מזה עובר בלא תעשה, שנאמר: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. וכופר בעיקר – שזהו העיקר הגדול שהכל תלוי בו. אם כן, "אנכי" היא מצוות האמונה במציאות האלוקים. ההיפך מזה הוא לא אתאיזם בלבד אלא גם אמונה באלוהות שאינה מחויבת המציאות – אל אחר, חוץ מזה. על פי הרמב"ם, משמעות "אנכי" היא: מצוי ראשון – מחויב המציאות – אלוקיך – ועליך להכיר באלקותי. ב) שיטת הגאונים (בה"ג ורס"ג): לדעתם אין למנות את האמונה כמצווה בפני עצמה, כי זו היא הנחת היסוד של כל הדת ואינה ראויה להיספר בנפרד. הרמב"ם משיב: המצווה איננה רק קבלת הנחה אלא ידיעה עמוקה ומבוררת. לכן היא מצווה דינמית ולא סטטית. הרמב"ם גם מקשה על הגאונים מדברי הגמרא בסוף מכות, שם מונים את "אנכי" ו"לא יהיה" בכלל התרי"ג מצוות. ג) ניתוח גורמי הכפירה והספקנות – ע"פ הקדמת רס"ג לאמונות ודעות. ד) הספק כבעיה אקזיסטנציאלית – ע"פ פאול טיליך: החרדה היא מצב שבו האדם חש באפשרות אי-היותו. יש שלושה סוגי חרדה: אונטית (פחד מהמוות), רוחנית (חוסר משמעות), ומוסרית (תחושת אשמה). החרדה הרוחנית היא החשובה לענייננו – אבדן משמעות כוללת – ומקורה בהיעדר תשובה לשאלת משמעות הקיום. תגובת האדם היא ספק, שמגיע עד לייאוש אקזיסטנציאלי – סכנה רוחנית הקרובה למוות. מכאן נובעת חשיבות הפתרון שהציעו חכמי ישראל: "אין שמחה כהתרת הספקות". ה) שתי גישות לאמונה וספק – 1. אמונה תמימה, פשוטה – אמונת ההמון, רבי נחמן מברסלב, החסידים והגר"א. 2. שכלתנות – רוב הפילוסופים בימי הביניים. ר' בחיי בחובות הלבבות: חובה לחקור כפי ההבנה – התורה צוותה "וידעת היום". יש להבחין בין מי שאינו מסוגל לחקור למי שמתעלם מלעשות כן. פרופ' וולפסון: רק דרך העיון מגיעים לאמונה שלמה. ו) שלושה סוגי אמונה – ע"פ מרטין בובר: 1. אמונה הכרתית – קוגניטיבית – קבלת טענה כאמת. 2. אמונה רגשית – בטחון – רגש ש…

❖ What thoughts flow through your mind when you reflect on the words Shema Yisrael Hashem Elokaynu Hashem Echad? ❖ Let’s discuss Dr. Lamm’s definition of “spirituality” (page 6): “The intention we bring to our religious acts, the focusing of our mind and thoughts on the transcendent... a groping for the Source of all existence and the Giver of Torah.” What would you add or subtract from that definition? Why?❖ How do we attempt to achieve balance in our own lives between “spirituality” and commitment to Jewish “law?” Dr. Lamm suggests (page 6) that “spirituality” is “subjective” and Jewish law is “objective.” However, in our lives is there not a great measure of ”subjectivity” in our relationship with Jewish “law,” at least in terms of our selectivity — which laws will we take very seriously, or somewhat seriously; how we allow certain “laws” to impact on our lives?❖ If “we do not have the capacity for sustained attention (in prayer) for even one short paragraph” (page 10), how can we at all engage honestly in the enterprise of prayer?❖ “What was heard at Sinai was not a one time affair; the voice of God is ubiquitous and continuous. It is up to us to hear it.” (Page 14). Just how do we go about hearing that voice? How do we go about “understanding” that voice (page 15)? What role does *kavanah* play in this process?❖ What is the difference between a “doubter” and an “honest doubter”? Is it too much to ask to “put our doubts aside” even for one “sacred moment” and “stand before our Maker as children?” Can we “doubt our doubts” with integrity? (Page 17)❖ The recitation of the Shema helps integrate the individual into “the whole community of Israel.” (Page 19) Discuss the importance of that effort and other Jewish mechanisms for accomplishing that purpose. How important is “community” in our personal and individualistic search for “spirituality?”❖ How does Judaism, in its entirety, or in its parts, help us to cope with and to overcome confusion and despair “in an age …

Assignments for further reading on the determinism problem include the following: under the topic of determinism and the time issue, read William James; Milic Capek’s “The Doctrine of Necessity Re-Examined” in the Review of Metaphysics, September 1951; and Frederick J. E. Woodbridge’s The Purpose of History (Columbia University Press, 1916), from the beginning through page 48 or 149. Under freedom and science, read William G. Pollard’s Chance and Providence (Scribners, 1958), and Capek’s The Philosophical Impact of Contemporary Physics (Princeton: Van Nostrand, 1961), especially page 311. For freedom, determination, and the psychological issues, read B. F. Skinner’s Walden Two (New York: Macmillan, 1948); Joseph Wood Krutch’s The Measure of Man (Indianapolis, 1953); Carl R. Rogers’s On Becoming a Person (Boston: Houghton Mifflin, 1961), especially page 391; and Roberto Zavalloni’s Self-Determination: The Psychology of Personal Freedom (Chicago: Forum Books, 1962), especially page 227.