באימון ישראל קרה דבר שנקשר לבחירות שנערכות במדינה זו בחג הפסח היהודי – נציגים דורשים מהמדינה הכרה במדינת ישראל כמדינת כל היהודים, עד כדי כך שמוכנים להכליל במושג "יהודי" גם אימנסים המפוקפקים מבחינה הלכתית. לא נעמוד עוד על נקודה זו, שהרי היא עלתה לאחרונה שוב בעקבות השערורייה סביב השאלה "מיהו יהודי", אך לא נוכל להתעלם מטענות סיעות דתיות האופוזיציה על ההגדרה של "גיור". בטוחני שגם נציגים חילוניים לא היו נוהגים אחרת מאשר נציגי הממסד, אילו היו הם בקואליציה. ברם, לא נרצה להטיף לחוגים החרדיים אלא דווקא לחילוניים הסוברים שהם לאומיים יותר מאשר חבריהם. לכן כל אלה שבחייהם הם חילוניים חייבים להכיר בתפקידנו במדינה – להיות דוגמה קודם כל ליהודי העולם, על ידי ביסוס מדינה יהודית על בסיס יהודי מוסרי ולא מתוקן־חוקית. כאשר כל חקיקה מוכיחה שאין קדושה יתרה בדת, רק כאשר נוכיח שהתורה וכל חוקותיה כולל תישבע־פ הם קדושים משום שהם אלוהיים – אז נצליח בדרכנו. אז נוכל גם להעניק את "הנשק" הדרוש לאחינו בגולה, שיכולים להוכיח שאינם יכולים עוד לחיות בין הגויים מטעמים רוחניים – לא ידברו שונאינו עוד על "דו־נאמנות", אלא יכינו ויאפשרו ברצות ה׳ לצאת לכל הרוצה לבוא הנה, ונהיה גם אור לגויים. (המשך המאמר ממשיך ומעמיק במאמר מקיף של נחום לאם בנושא הגדרות הזהות היהודית, פסיקת בג"ץ בפרשת שליט, חילוקי הדעות בין דתיים וחילוניים, והשלכותיה של פסיקה זו על אופייה של מדינת ישראל, על הברית בין עם ישראל לאלוהיו, על זכותנו ההיסטורית על הארץ, ועל אחריותה של היהדות האמריקנית – עד קריאה לשיח פנימי עמוק ואהבה שאינה תלויה בדבר כלפי מדינת ישראל, לצד ביסוס מחודש של עקרונות ההלכה והאמונה הלאומית־דתית.)

In his critique of Walter Wurzburger’s plea that Israel live by “Jewish values” (Sh’ma 1/16), Arthur Hertzberg invokes Hayyim Greenberg’s claim that Jewish polemicists are guilty of “m’darf, m’zoll, m’muz” (Sh’ma 1/17). Employing this technique, the speaker urges his listeners to do “something constructive,” without ever telling them what that “something constructive” is. However, while Hertzberg is not exactly loathe to criticize Israel publicly on social issues (such as the Black Panthers), when it comes to religious matters it would appear that he holds “m’darf nit, m’zoll nit, m’muz nit...” (one should not, one ought not, one must not).Rabbi Hertzberg is being somewhat disingenuous, 1 fear, in pressing so hard for a precise definition of “Jewish values.” When he asks “what values?” or “whose values?” and points to the multiplicity of interpretations of the term, he is applying to Wurzburger the old gambit of the professor who, asked if he believed in God, countered with his own question, “which of the hundreds of different conceptions of God?,” and proceeded to mention several dozen. Such playful sophistication is good for a debator, but it will not do as serious discussion. Using such a technique one can bring all conversation on any subject to a squishy halt by drowning it in the oozing swamp of quibbling disquisitions. Prof. H.A. Wolfson has contrasted the “fool” of Psalms 14 who says, honestly and bluntly, “There is no God,” to the “lovers of wisdom” (philosophers) who made semantic quibbling about the meaning of “God” one of their chief occupations. Mutatis mutandis, that is what Hertzberg is doing with the “Jewish values” problem. Clever, yes; enlightening, no.What Jewish values are notWithout identifying myself completely with Rabbi Wurzburger’s views- I, for one, am more sanguine about the “Judaization” of Israel, and expect it to become more apparent when the current seizure of polarization has been resolved or spent itself—I feel that it is sufficient…