חזרתי לדירתי בירושלים בעשר בבוקר. מוצא אני שם שני טכנאי טלפון מתרעננים בכוס תה שהגישה להם רעיתי. הם שותים בגילוי ראש. ראש המדברים פנה אלי (לא הכיר שהנני רב, ודאי משום שאינני בעל זקן ואמר. "אתה דתי?" כן. "אם כן, ודאי זה מפריע לך שאני שותה וראשי מגולה?" "תשתה לברכה ולבריאות", השבתי, "אמנם אני דתי, ובתור דתי יש לי שתי דאגות. ראשית, וזה האינטרס העיקרי שלי, שיהיה ליהודי מה לאכול ומה לשתות. אחר-כך, אם יש לו כבר די והותר, אני מעדיף שיאכל בהיתר, שיברך, ושיאכל בכיסוי ראש כדאיבעי. אינני כופה עליך לא כיפה ולא דת". פניו של אותו טכנאי משתנים, מחשדנות לאושר, ובחיוך קל הוא מרטיט ידו לתוך ילקוטו, מוציא משם כיפה סרוגה קטנטונת, חובשה על ראשו, ואומר, "אם כן, אני שמח לחבוש כיפה".התלמוד (קידושין דף ל״א, ע״א) אמנם פסק הלכה כר׳ חנינא, "גדול מצווה ועדשה ממי שאינו מצווה ועושה". ואילו טכנאי זה חולק וסובר שחלקו עם מי שאינו מצווה ועושה. האם יש בזה לקח לאלה הדואגים לעתידה של היהדות במדינה?"מיליטאריזם" בישראלהמדרשה הצבאית לחינוך, ירושלים. כשלושים פקידי צה״ל, חיל־האוויר והצי לפניי, רובם בדרגת רב־סרן, אלוף־ משנה וכדומה. צעירים מאוד — עד כדי להטיל אימה בלב המרצה מאמריקה, המתפלא שבטחון המדינה מסור בידי צעירים כאלה. הנושא: התמורות שחלו ביהדות אמריקה ויחסיהם למדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים. החלטתי לקנטרם בגוזמאות ומתוך כך לבדקם ולעמוד על טיבם. "ביקורת לנו עליכם, אנשי צה״ל", אמרתי, "יש מן הדתיים שמונים אתכם שאתם מכתיבים את הנצחון לכחכם ולחכמתכם, "כחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", וכאותו פרעה שהתיימר "לי יאורי ואני עשיתיני". ואילו החילוניים קובלים עליכם שה,׳מיליטריזם" מבצבץ בתוככם. הצד השווה שבהם — שחצנות צבאית־לאומית. מקשיבי כמעט יצאו מכליהם! כאיש אחד קמו עלי וצעקו: "להד״מ, שקר הדבר, מעולם לא התנשאנו, חושדים בכשרים!" "אלא מאי?" שאלתי. ענה ראש המדברים: "כל העם, לרבות התפוצות, התלכד סביבנו והיינו כאחד. חזרתי ושאלתי: "ותו לא? רק התלכדות והתאחדות בפני סכנה מבחוץ?" "לא", ענה, "יותר מזה! משהו החורג מגדר הרגיל, משהו מעבר ל..." "מה", שאלתי, "מעבר לטבע,) ראה גליון ט״ז של "הדואר".כנראה שרצונה של המשוררת לקשור לבה אל אדם חי (וזה רגיל אצל כל איש ואשה) ולא אל עץ ואבנים. לא את העבר היא מבקשת, כי אם את ההווה!תבוא …

In his critique of Walter Wurzburger’s plea that Israel live by “Jewish values” (Sh’ma 1/16), Arthur Hertzberg invokes Hayyim Greenberg’s claim that Jewish polemicists are guilty of “m’darf, m’zoll, m’muz” (Sh’ma 1/17). Employing this technique, the speaker urges his listeners to do “something constructive,” without ever telling them what that “something constructive” is. However, while Hertzberg is not exactly loathe to criticize Israel publicly on social issues (such as the Black Panthers), when it comes to religious matters it would appear that he holds “m’darf nit, m’zoll nit, m’muz nit...” (one should not, one ought not, one must not).Rabbi Hertzberg is being somewhat disingenuous, 1 fear, in pressing so hard for a precise definition of “Jewish values.” When he asks “what values?” or “whose values?” and points to the multiplicity of interpretations of the term, he is applying to Wurzburger the old gambit of the professor who, asked if he believed in God, countered with his own question, “which of the hundreds of different conceptions of God?,” and proceeded to mention several dozen. Such playful sophistication is good for a debator, but it will not do as serious discussion. Using such a technique one can bring all conversation on any subject to a squishy halt by drowning it in the oozing swamp of quibbling disquisitions. Prof. H.A. Wolfson has contrasted the “fool” of Psalms 14 who says, honestly and bluntly, “There is no God,” to the “lovers of wisdom” (philosophers) who made semantic quibbling about the meaning of “God” one of their chief occupations. Mutatis mutandis, that is what Hertzberg is doing with the “Jewish values” problem. Clever, yes; enlightening, no.What Jewish values are notWithout identifying myself completely with Rabbi Wurzburger’s views- I, for one, am more sanguine about the “Judaization” of Israel, and expect it to become more apparent when the current seizure of polarization has been resolved or spent itself—I feel that it is sufficient…

הרב פרופ׳ נחום (נורמן) לאם מדינת ישראל כמרכז אינה ממעטת מדמותה של בבל המודרנית – אני סבור שרוב הרבנים ורוב היהודים בחו״ל רואים את מדינת ישראל כמרכז. עם כל זה, אין זה ממעט את דמותה של "בבל" המודרנית. מרכז אינו אומר הכל. ודאי שמדינת ישראל היא המרכז בכל המובנים, לא רק כ״ספק״ של צרכים רוחניים. היא מרכז לדאגותינו ולהשתתפות בצער ושמחה – על פי האירועים. אבל, אין זה אומר ש״בבל״ חסרה מקורות של יצירה רוחנית־יהודית. – אם יש לך רבנות אמיתית, אותנטית, כפי שצריך להיות, אין סיבה שיפלו בין רבנויות על־פי גבולות גאוגרפיים. כשיש לי בעיה הלכתית חמורה, אני פונה ל״גדול״ שמתמחה באותו תחום. כאשר אני חש שיש להיוועץ באוטוריטה גבוהה יותר מזו הנמצאת בטווח הקרוב, אני פונה אליה ולא איכפת לי אם זה הכא או התם... אם מדובר בשאלה השייכת לכלל ישראל, אני רוצה ומעוניין להתחשב בדעתה של הרבנות הראשית בישראל. – עניין של הלכה. ועל זה הפסדנו את כל האהדה של רוב יהודי אמריקה, שהייתה כלפי מחנה התורה. עלינו להכיר בעובדה שרוב הציבור היהודי בארה״ב אינו אורתודוקסי ואינו דתי, ועלינו לחשוב על הבנים שלהם, להשפיע עליהם ולהחזירם למוטב. עלינו לעבור עמהם בצוותא בכל הקשור לנושאים יהודיים כלליים, והמצב העכשווי הוא, לא שאנחנו מסתגרים מהם, אלא שהם מגרשים אותנו. מאותם נימוקים כדאי אולי לוותר לא רק בעניין של "מיהו יהודי" אלא גם בתחומים אחרים: שבת, אישות, כשרות וכיו״ב. איפה אתה מציע כן ללחוץ על ה״ברקסים״? – על נישואין וגירושין! ואם החילוניים אינם רוצים בזה, הרשות בידם ללכת על־פי דרכם. וזה יהיה אסון, אסון ממש, ובמקרה שכזה יהיה עלינו לשמור על טוהר הייחוס ולנהל פנקסי יוחסין, על זה אי אפשר לוותר. עלינו לבאר להם את התוצאות ההיסטוריות של פילוג שכזה. שנית, יש להיאבק על הגוון היהודי של המדינה. – זוהי בעיה מאוד עצובה. מדוע? משום שאפילו אלה הרוצים בהפרדת הדת מהמדינה, אינם רוצים בהפרדה מלאה ושלמה דוגמת זו הקיימת בארה״ב. לדעתי, תיתכן דמוקרטיה בלי הפרדה גמורה. אנגליה היא הדוגמה הטובה לכך. אין ספק שאפילו אלה שתומכים בהפרדה, רוצים שמדינת ישראל תישאר יהודית בגוון ובתוכן עד כמה שהדבר אפשרי. ואם אתה חש שאני מהסס קצת בתשובתי, זה מפני שרווחת הרגשה כי מוטב ליהדות ולתורה שתהיה כאן הפרדה במידה מסוימת. – אנחנו, למשל, עשינו את כל המאמצים, למעלה מכוח א…

A series of exceedingly important questions has been teasing and troubling me for a long time, but since the assassination of Israeli Prime Minister Yitzhak Rabin they have assumed more ominous proportions. Is the territorial integrity of “Greater Israel” one of those mitzvot which must be observed even under pain of death? The last I heard, there were only three such commandments, and the territorial integrity of Israel – or “Greater Israel” – was not one of them.There has been much talk of the prohibi- tion of turning over even a square inch of “Greater Israel” to the Palestinians. But this contradicts an explicit teaching of the Torah. In I Kings 9:11, we read of Solomon turning over 20 towns in Galilee to Hiram, King of Tyre, as a gift to the pagan king, and there is not a whisper in the Bible, the Talmud or the Midrash criticising him for it.In II Chronicles 8:2, we read that Hiram gave Solomon 20 towns. Of the commenta- tors, only Ralbag complains that it was im- proper for Solomon to give away territory of Eretz Israel, but he concedes that an ex- change of territory was quite kosher. The other commentators, such as Malbim, say that Solomon sent in Jewish labour to make the land fertile and then gave the produce to Hiram; but there is no protest against giving away an inch of “Greater Israel.”Who has the right to make halachic deci- sions for klal yisrael, for all the Jewish people? A Chief Rabbi? A community rabbi? A pulpit rabbi? A rosh yeshivah? A high- school rebbe? Which of them is so proficient in realpolitik, in international affairs and mil- itary strategy, that he can rule on such issues, without hesitation, from the comfort of his office or classroom? Clearly, someone who is unqualified, and yet passes judgment on such fateful issues, must stand accused of endan- gering all of Israel by a wrongful and arro- gant assumption of infallibility. He will have to answer for the consequences before the Almighty Himself in the heavenly court, where every pe…

I proceed on the premise that Israel should be a Jewish state and not merely a state of the Jews. This assumption is no longer self-understood. Thus, there has been much talk recently, especially by some leftist intellectuals, about radically changing the emerging collective character of the state to make it thoroughly secularist by, among other things, doing away with “Hatikva,” abolishing the Law of Return, abrogating all “religious legislation,” and disestablishing the official rabbinate—all this as befitting the new “post-Zionist” period.Let us put the problem in biblical perspective. The Tora speaks of God’s three covenants: With Noah, with Abraham and with Moses. The first was the covenant with humanity at large—the universal dimension of Judaism. The second was with Abraham and his posterity. Here the Almighty promised to be the God of the Children of Abraham and vouchsafed to them their perpetuity as a people, and the Land of Israel. The third was the Tora itself—the full range of religious obligations and spiritual privileges incumbent upon Jews by virtue of their birth into the people of Israel. It is understood that each successive covenant included that which preceded it. Thus, to be a Jew in the fullest sense, one must be committed not only to the laws of the Tora but, as well, to Israel—people and land—and to all humanity, as part of the unique covenantal commitment to the Creator.From this point of view, a Jew who lives ethically and morally, but is divorced from the Jewish community and the Land of Israel, is a good human being but a poor Jew. One who adds to this his national-ethnic loyalties as a Jew is still an incomplete Jew. And one who observes the commandments but fails to identify with his people and homeland, or is delinquent as a moral human being—is doing the unthinkable. Such a Jew, who observes the covenant of Moses but betrays his obligations under the national and the universal covenants, is living a contradiction.Complications, howev…

Yeshiva Chancellor Norman Lamm has released the text of a statement, also signed by two leading rabbis in Israel, condemning "recent calls for insubordination" in Israel that encouraged members of the security services to refuse orders to dismantle Jewish settlements, as part of Prime Minister Ariel Sharon's plan to disengage from Gaza and a small number of West Bank settlements next year. The open letter warns that should soldiers heed calls for refusal of orders, they would "erode morale and discipline, endanger purposive unity, engender internecine strife, and embolden our enemies." The letter does not take a position on the advisability of disengagement, but asserts that it also is justifiable on halakhic grounds, in that it could potentially enhance the "long-term national security of Israel.” That decision, the letter states, is strictly political, and can only be determined by the government of Israel.Rabbi Lamm told The Commentator that he and his co-signers, Rabbi Aharon Lichtenstein and Rabbi Eliyahu Bakshi-Doron,"felt very strongly” that actual disobedience on the part of Israeli forces would constitute a chillul Hashem [desecration of God's name] that would haunt us [the Jewish people] for generations." Rabbi Lamm, who is also the head of Yeshiva's rabbinical seminary, insisted that the letter was not politically motivated, but rather an argument on religious grounds that refusal is unacceptable.The triumvirate's letter comes on the heels of a contentious parliamentary vote in late October that passed the Prime Minister's plan to pull out of Gaza and isolated settlements in the northern West Bank. Prior to the Knesset vote, large numbers in the religious Zionist camp vociferously protested in pub-lie against the plan. Their passion had been fueled in the preceding weeks by statements from leading rabbis, including former Chief Rabbi Avraham Shapira, supporting the right of soldiers to refuse orders to carry out the PM's disengagement plan.Rabbi Shapira’…

Recently, the Israel Defense Forces dismissed a number of officers who, for religious reasons, signed a letter declaring that they would refuse to evacuate settlers from the Gaza Strip and some areas of the West Bank. This is most distressing, especially for Orthodox Jews, and most especially for Orthodox Jews who are Zionists or are sympathetic to Zionism. What is upsetting is not the army’s disciplinary action, but the religious officers who have allowed certain nationalistic right-wing rabbis to convince them that disobedience in this case is mandated by the Halacha — and thus have contributed to a massive “desecration of the divine Name.”It should be clear that these Israeli “refuseniks” are not draft dodgers looking for a way out of their national duty. Service in the army is their chosen career, one for which they have volunteered and worked hard in love and devotion. This is their career, and we are proud of them.What we are not proud of is their decision, unlike so many of their colleagues, to follow the lead of those rabbis who declared it a sin to assist in the disengagement initiated by the Sharon government — and which has the support of the majority of the Israeli public in this democracy.Rabbis who preach refusal undermine Israel's army. Ultimately, the fault lies with those rabbis — including a distinguished former chief Ashkenazic rabbi, an eminent talmudic scholar. The problem revolves about the commandment to settle the Land of Israel — Yishuv Eretz Yisrael. Unquestionably, there is such a mitzvah. But they have absolutized this one mitzvah over and against all others. In the process of so doing they have succeeded in setting religious against secular, and religiously observant against religiously observant — thus placing their own students and other yeshiva graduates in a quandary, having to choose between their religion and their patriotism.By sanctioning and sanctifying insubordination, these rabbis have jeopardized whatever unity prevails in I…

סוגיית שוויון הזכויות הינה נושא טעון ושנוי במחלוקת, ובפרט בנוגע למקומה בעולם ההלכה ובמסורה התורנית. כל נסיון לברר את שיטת היהדות בנושא זה, סופו לפגוע בפוליטיקה של הליברליזם, ובעיקר הפמיניזם, וכן בנטיייה השמרנית שרואה בתפקידה לשמור על שלמות העבר. ובכלל שכמעט בלתי אפשרי למצוא אדם שאין לו דעה קדומה. כל המבקש להכנס בעובי הקורה בעניין זה צפוי להתקפה מכל עבר. אולם, גם אם לא נזכה להגיע לאמת, לפחות נבקש אותה, ונסתפק בתיאור מספר שיטות ודעות שמתוך כולן נוכל לשפוך מעט אור על סוגיית שוויון הזכויות.שורשו של רעיון שוויון הזכויות בתרבות המערב של העידן המודרני בצרפת. עקרון ה- Egalite סובר שכל בני האד□ שווים, ואין מעמדות בחברה—זוהי מורשת המהפכה הצרפתית של המאה השמונה-עשרה, אשר באמצעות האמנציפציה השפיעה על הקונגרס של ברלין כמאה שני□ לאחר מכן, ואת פירותיה אנו קוצרים גס כיום, ואולי באופן משמעותי יותר מבעבר.באירופה הצליח שוויון הזכויות להתקבל על רוב הוגי הדעות למורת רוחה של הכנסיה הקתולית. גם רוב ראשי האיסלאם דחו אותה מכל וכל. בארה״ב שימש שוויון הזכויות כאבן פינה לתנועה לזכויות האזרח שזכתה לשחרר את המיעוטים מהאפליה שסבלו ממנה במשך הרבה שנים ולהכניסם לחברב שלפני כן היתה סגורה בפניהם. וגם בעולם המחשבה היכתה השוויונות שרשים עמוקים והביאה לפיתוחם של הרלטיביזם המוסרי והאוטונומיה האישית אשר שניהם אינם לפי רוח היהדות.בשנת 1857 הציע הסופר הצרפתי אלקסיס דה טוקביל Alexis de)(Tocqueville שרעיון שוויון הזכויות הולם את היהדות, מכיוון שהיא דת מונותאיסטית, כלומר, משום שיש רק א-ל אחד, גם בריותיו שווים זה לזה ללא אפלייה ביניהם—וכדברי הנביא," הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו" (מלאכי פרק ב). אבל באירופה המערבית גברה ידם של בעלי האליטיזם והם ראו בשוויון הזכויות את אחד הפירות הבאושים של הדמוקרטיה השוללת את ההצטיינות. גם הוגי הדעות המוסלמים דחו מכל וכל את השוויונות יחד עם הדמוקרטיה והאוניברסליות הזרות לרוח האיסלם המקורית. במדה מסוימת, התנגדות זו לשוויון זכויות התעוררה בהתקפת האיסלאם על מדינת ישראל ועל ארה״ב, כאשר הוענק לה התואר ״השטן הגדול״. בשנת 2003, קם נשיא מלזיה בקהל של חמישים ושבעה מנהיגי דת האיסלמיים והטיח דבריםכנגד עם ישראל: ״ אנחנו מתמודדים נגד עם שיודע לחשוב. הם שרדו 2000 שנהשל פוגרומים לא באמצע…