On my desk, as I write these words, is a small bronze plaque that reads, “There is no limit to what a man can do or where he can go, if he doesn’t mind who gets the credit.” That sign, whose message I have endeavored to incorporate into my own life, was given to me by Herbert Tenzer. Never have I come across a man who more completely personified this gem of wisdom. Herbert Tenzer never claims credit, directly or indirectly – which may account for how much he has done and how far he has come in his four score years. Herbert has served with distinction in the U.S. House of Representatives and retired from his congressional duties undefeated. He is one of the most eminent lawyers in our city, and his reputation in the real estate community is beyond reproach. He has founded and headed synagogues, Jewish schools, rescue operations, and all kinds of organizations dedicated to enhancing friendship and mutual trust amongst human beings. Thus, he has assumed leadership roles in the National Conference of Christians and Jews, and is president of the America–Israel Friendship League. A distinguished Orthodox layman and a vigorous leader of the United Jewish Appeal, he is aware of the possible frictions and tensions amongst his various loyalties – Jews and Christians, America and Israel, Blacks and Whites, Republicans and Democrats. Yet, Herb Tenzer is above all one who seeks to avoid confrontations and to bring people and groups together. In this, he has been a most enviable success. Perhaps the greatest test of his personal, life–long triumph as a man of peace and conciliation is the warm, loving, and precious relationship between Herbert and his beloved Florrie. The Talmud records a fascinating incident which Maimonides in his Guide for the Perplexed cites as one of the most precious Talmudic anecdotes. R. Hanina was present at a service conducted by a prayer–leader at a time before the Prayerbook was reduced to writing. In the repetition of the Amidah, he expanded upon th…

פרופסור קירשנבאום הינו אחד מיחידי־הסגולה שקנה לו שם טוב בכמה "עולמות" שלא תמיד משיקים זה לזה. קוראי "עיוני משפט" ו״דיני ישראל" מכירים את שמו כבר־ סמכא ובר־הכי מן המעולים במקצוע המשפט העברי. בראשית דרכו האקדמית ינק פרופסור קירשנבאום משני מקורות מרכזיים: האחד, הרקע התלמודי המסורתי שקנה לו כ״מתמיד" בישיבות מסורתיות ובמוסדות יהודיים אחרים בארצות־הברית: והאחר, המשפט הרומי שלמד באוניברסיטת קולומביה, שם הוכתר בתואר דוקטור.דרך חינוכו הובילה אותו דרך הטבע לפרוזדור של המשפט ההשוואתי, ומשם לטרקלין של המשפט העברי. הפרסומים שלו בעברית ובאנגלית, הן בכתבי־עת, הן בספרים, זכו בהכרה ובהוקרה אצל המומחים במקצוע. היקף הנושאים למחקריו כולל: ההרשעה העצמית; שליחות לדבר עבירה; הענישה במשפט העברי הפלילי; המשך ותמורה במשפט העברי; בעיית "החוק הטבעי" בהלכה; ריבית; ניתוח המושגים "לפנים משורת הדין", "מפני דרכי שלום", "דיני שמים" וכולי; ועוד כהנה וכהנה.אבל מעבר לקריירה האקדמית הפורייה שלו, חונן פרופסור קירשנבאום במידות אישיות נעלות. אני מכיר אותו ארבעים שנה כמעט, ולא פגשתי איש שתהיה לו איזושהי הקפדה או תרעומת או ביקורת אישית עליו. חוט של חן משוך על האדם הזה, והליכותיו הנעימות רכשו לו כבוד ואמון אצל מוריו, עמיתיו ותלמידיו.אני מנצל הזדמנות זו להוסיף את ברכתי האישית לו, לרעייתו ולמשפחתו. "עוז וחדווה במקומו״ - רגשות מעורבים פקדוני כשנודע לי שהמשפחה החליטה לעלות לישראל. שמחה, כמובן, להם ולעם היהודי במדינת־ישראל, אבל גם דאגה לקהילה היהודית בארצות־הברית, שאינה עשירה מדי במלומדים המשלבים תורה ומדע בכלל7עיוני משפט כא | תשנ״חנחום לאםוהבקיאים במשפט עברי בפרט. עמדתי בקשר איתו במשך כל השנים, ואף שיתפנו־פעולה במחקר, וביוזמתו־הוא הוצאנו לאור מאמר בראשית כהונתי בישיבה אוניברסיטה. כמה פעמים הזמנו אותו להרצות בבית־הספר למשפטים ע״ש קרדוזו שליד ישיבה אוניברסיטה, והרצאותיו התקבלו בהערכה רבה. פרופסור קירשנבאום שימש לי אישית מקור של עצות טובות ומועילות לבעיות חמורות שהן מנת־חלקו של נשיא אוניברסיטה בזמננו.מי שעובד באוניברסיטה לשם פרנסה, הפרישה לגמלאות היא סוף־פסוק לקריירה שלו. אבל מי שלומד "לשמה", לאהבת החוכמה, הגמלאות אינן אלא המשך עבודתו בתנאים אחרים. אין לי ספק שבשלב החדש שלו, כשהוא משוחרר מהטרדות האקדמיות השוטפות, י…

"Is not My word like a fire? says the Lord; and like a hammer that breaks the rock into pieces?" The divine word, says Jeremiah, is layered or multi-dimensional. Like the many splinters of a rock split by a hammer, so the divine message lends itself to manifold situations and ־interpretations. Torah, like its Giver, is capable of many explications and applications. The same holds true for teachers of Torah: they are not monochromatic, and their teachings, like Torah itself are multivalent; they can be understood at many levels, reveal many secret aspects of the Torah, and throw light on the most obscure passages.Such a person was our great teacher, the Rav, Rabbi Joseph B. Soloveitchik, of blessed memory. The essays in this volume give us a glimpse of the complexity of his personality as well as the universality of his legacy as perceived by his students. His genius, his probing intellect, his unassailable loyalty to the God of Israel, his in-credible mastery of Halakhah and Aggadah, and the broad sweep of his knowledge of so many other disciplines—all made him resist-ant to easy classifications. He was a man who could never be bored and, equally, could never be boring. He was the Teacher par excel-lence, and we were honored to be allowed into his class.His complexity and coruscant creativity were such that he rarely repeated interpretations of a text when he came to it at a later date. Thus, when I was a student of his we learned the tractate Shabbat. His shiurim were, of course, masterful. Several years later, 1 heard that he had given shiurim on the same tractate. 1 managed to obtain the notes of some of his very good students—and there was hardly any relation between the interpretations he gave when 1 was in his class and the new ones! He simply approached the material with a