Is man, along with animals, a part of the natural world such that they form a biological continuum, as most scientists believe, or are they totally separate creations? Clues to the answer to this question may be found in this Sidra, according to R. Isaac Arama (in his Akedas Yitzchak), later formulated as well in R. Yechiel Epstein’s Aruch ha-Shulchan. They point to two mitzvos closely related to each other. The first is that of the Omer, brought on the morrow of the first day of Pesach, and the Shlei ha-Lechem, the two "show breads" offered on Shavuos. The first came from barley, the second from wheat. Barley is both a human and animal food, whereas wheat is exclusively for humans. Hence, in some sense we are, along with beasts, part of the natural order, and in other ways humans are exclusive and special.Thus, Passover and its message of national liberation is human but also quite natural—animals too can aspire to be free of the yoke—whereas the revelation of Torah on Shavuos is profoundly and distinctively human, for only humans, created in the divine Image, can relate to the Sinaitic revelation. Al tikra charuI el a cherut.Similarly, the Talmud (Menachos 68b) declares that the offering of the Omer was that which effected permission to eat of the new grain (chadash) in medina (i.e., areas outside the T emple), whereas the Shtei ha-Lechem were required for permission to eat of the new produce in the Beis ha-Mikdash itself. Man and beast do have much incommon—the best of the natural world; but no more. When it comes to the Holy Temple, only man can relate to holiness.Likewise, the Omer was brought amidst enormous fanfare in a dramatic setting in which set questions and answers were exchanged three times, whereas the Shlei ha-Lechem were offered up in an atmosphere of quiet simplicity. What is " natural "--t he liberation from external domination—is shared by the animal kingdom, and hence requires drama to emphasize its humanity; what is exclusively and uniquely hu…

על תפילה מוקדמת בליל שבועות – לשיעור כללי תשס״ב: יש מחלוקת בפוסקים אם מותר או אסור להקדים להתפלל ולקדש ליל שבועות מבעוד יום. נביא את השיטות ולהבין נימוקיהן, נעבור לדון בשני צדדי העניין – ימי העומר וחג השבועות. על כן נדון בסוגיא של "תמימות", ואח״כ נבחן את השלכותיה לענין תפילה, קידוש והבדלה. המגן אברהם (או״ח סימן תצ״ד, הקדמה) כתב: "בליל שבועות אין מקדשין על הכוס עד צאת הכוכבים, דכתיב 'תמימות תהיינה'". ולכך נטו הרבה מן האחרונים, החל מר׳ יעקב פולק (רבו של רבי שלום שכנא, שהיה רבם של הרמ״א והמהרש״ל) ועד למגן אברהם ולמשנה ברורה – והוסיפו גם שלא לאכול עד צאה״כ. אולם לא הזכירו כלל תפילת ערבית, ולכאורה משמע שמותר להקדים ולהתפלל מבעוד יום. טעמם: שקידוש וסעודה סותרים את הדרישה ל"תמימות", אבל תפילה אינה סתירה ל"תמימות". וראיה מרבי אושעיא (ברכות כ"ז), שמתפלל של שבת בע"ש ושל מוצ"ש בשבת – אע״פ שהוא עדיין שבת גמור. אבל הט״ז מוסיף שגם תפילה וגם סעודה, בצד הקידוש, מהווים סתירה ל"תמימות".3 . ולעומתם: דגל מחנה אפרים וריעב״ץ (עפ״י תוס׳ ורא״ש) קוראים תגר על "מנהג קלוש מהאחרונים". נימוקם: תוספת שבת ויו״ט. וכן היוסף אומץ כתב שנהגו באשכנז להקדים. "הפה הק׳ שאמר "תמימות תהיינה" הוא עצמו ציוה להוסיף מחול על הקודש", ומכיוון שקיבל עליו יו״ט, אפילו במוקדם, חלף ועבר אותו יום, ונתקיימו ה״תמימות". ואותו יום אחרון של ספה״ע אינו כשאר ימי הספירה אלא יומו מגיע עד לקבלת ירט.ב) ספירת העומר:קחני ה״ר משה ב״צ דראטש יצ״ו הציע הסבר במחלוקתם אם מותר להקדים או לא, שתלוי איך משיגים טיבו של חג השבועות. הכתוב אומר: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה: עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה" (ויקרא ג״כ-ט״ו). יש ב׳ דרכים, א) ששבועות אין לו קשר לימי הספירהכלל, ומה שכתובי״חמישיים יום"’זה רק ענין כרונולוגי בלבד לקבוע הזמן של החג והמסמן הפסק הספירה ביום שלפניו. לפי״ז, שאין קשר ביניהם, כל הקדמה מהווה פגם ב״תמימות" ואסור. וב) ששבועות הוא כעין יום החמישים לספה״ע, אלא שלא סופרים במפורש "היום חמישים יום" מאחר והוא המשלים לכל הספירות שבאו לפניו, והפשט בפסוקים אלה הוא ש״שבע שבתות" מוכרחים להיות "תמימות״, דההינו שכל יום יהיה קשור ליום שלפניו ויום שלאחריו, והיום המ״ט נחשב ל׳ת…