The theme of Jewish solidarity (or unity) invariably evokes from the listener an industrial size yawn leading to a religious experience, namely, the recitation of the blessing, בא"י המפיל חבלי שינה על עיני ותנומה על עפעפי. So, I to rise before you with a large degree of trepidation. The subject of Jewish unity is much more relevant now than it was before the onset of the recent Intifada #2, with all its attendant dangers. I am confident that world and American Jewry will not, indeed never, abandon Israel; that we are in the right; that our cause is just; that הנה לא ינוס ולא יישן שומר ישראל. What worries me more is the internal dissension within Israel and in the Diaspora —not differences of opinion or life-style, but the intolerance, the bitterness, the incivility, and the שנאת חינם-all at a time when unity is so vital to our future.Jewish solidarity, according to the Talmud, has one of two sources.כשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עכו"ם אחזתן רעדה בהיכליהן...נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם! א״ל (שוטים שבעולם!) כבר נשבע הקב״ה שאינו מביא מבול לעולם שנאי ה׳ למבול ישב וישב ה׳ מלך לעולם, א״ל: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא! ...א״ל: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר, ומה קול ההמון הזה ששמענו! א״ל: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו תתקע״ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנא׳: ה׳ עוז לעמו יתן הי יברך את עמו בשלום. (זבחים קט״ז).The Gentile kings expected the Jews to be disunited. When they heard the theophany at Sinai and saw the sudden expressions of Jewish unity, they thought it was a new Noahide flood that would engulf the world, and they trembled in fear. Balaam reassured them: this time the unity is not because of an external cause, but internal: מתן תורה.Hence, there are two separate causes of unity amongst Jews: threats from without, and inspiration from within.So what unites us today in both Israel and the Diaspora? Both things: the threats from without and the opportunities for …