רב נכבד, הנני מודה לכב' על שהואיל להמציא לי אח מאמרו החשוב והמעניין, שאותו קראתי בענין רב. ברצוני להביע לכב' ברכת "יישר כוחו" על דיונו המעמיק – וזאת למרות הסתייגותי מצדדים מסויימים שבמאמר זה. הסתייגותי זו מתייחסת בראש וראשונה לעצם הצגת הבעיה – כאילו יש משמעות דתית (religious implication) למציאות המבעית כולה או לעובדה מן העובדות או לתופעה מן התופעות שבמציאות הטבעית, למשל – לעובדת מציאותם או אי-מציאותם של חיים מחוץ לכדור-הארץ. ע״י כך היהדות מוצגת כאילו הי תה השקפה מסויימת על העולם, על הטבע, על האדם וכו‘ – לצידן או לעומתן של השקפות אחרות על נושאים אלה, ושעל ההבדלים בין ההשקפות מתנהל הוויכוח בין האמונה ובין הכפירה. גישה זו מרוקנת את היהדות מהכנה וממשמעותה הדתיים ועושה אותה חולין. הנקודה המכרעת, לדעתי, היא שהיהדות (ואני מתכוון ליהדות המקורית המסרתית: יהדות התורה והמצוות) היא עבודת ה‘ – התביעה המוחלטת המוצגת לאדם לעבוד את ה‘ ע״י קיום המצוות, באשר זוהי כל תכלית האדם. מבחינה זו – הסטרוקטורה של העולם והמכאניזמים של המבע הם אירלוואנטיים מבחינה דתית, ומאותה בחינה אין החיים נבדלים מכל תופעה טבעית אחרת, ואין לכדור-הארץ יתרון מכל חלק אחר של העולם. אין אף לאדם, כנתון טבעי, שום יתרון מכל יצור חי אחר - ורק עבודת ה‘ היא המקנה לאדם מעמד מיוחד, שאינו תלוי בסטרוקטורה של העולם ולא בטבע החיים והאדם. הסעיף הראשון של שו"מ או״ח הוא: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת ה‘" – ולא לעמוד בבוקר כדי לדעת משהו על העולם, על הטבע, על החיים או על האדם. ידיעת כל הדברים האלה היא עניינו של המדע, שהוא אינטרס אנושי ועיסוק אנושי, ובו האדם רשאי לעסוק – אך הוא חולין ואין לו משמעות דתית של קדושה. האמונה הדתית היא האמונה בהובתו של אדב לעבוד את ה‘, ולא האמונה בתמונת-עולם מסויימת.כאן גלום אחד הניגודים העמוקים שבין היהדות ובין הנצרות, שאלהיה התגלם באדם ועלי אדמות – ומכאן השיבותם המיוחדת של האדם ושל כדור-הארץ. ואילו אלהינו "לא ישיגוהו משיגי הגוף" ו"אין העולם מקומו אלא הוא מקומו של העולם". הנצרות היא אנתרופוצנמריח, היהדות - תיאוצנמרית.יפה עשה כב‘ שהעמיד במרכז את הרמב״ם, שאיננו the greatest Jewish philosopher of all times, אלא הרבה יוהד מזה: הוא גדולי אישי-ההלכה בישראל. לפיכך יש השיבות מיוחדת לשלילה המוחלטת שהרמב״ם שולל …