ברכה ושלום רב לידידי רב חביבי, אשר "מראי צדדים אראנו ומגבעות אשורנז." הרב המפורסם מכהן מאר, פה מפיק מרגליות וכו איש חכם וגבון מוהרג לאם שליט״א נעימות בימינו נצח. ידידי היקר! היית עם "דודים," ואני צריך לשלם עבור הספר שאנכי הכינותי, לדעת מה יעשה ישראל. באמת אני מדפיס שני ספרים. הספר הראשון, זהו להשיב על השגותיו והתנגדותיו של בעל "חזון איש" בגדול רבן הגדול, אדון "אור החיים" מבריסק דליטא. גם בספר הזה לא צמצמתי את עצמי בתחום "לומדות", רק אנכי מבאר הלכות כדרכי. אנכי סבור (ואנכי הראשון והחלוץ בשטח זה) שדברי רבינו הגדול מרן "אור החיים" הלוי, הם לא סתם לומדות, רק הם שורש שורשה העליון של הלכות תורת דיבר הקדושה, ולאורם נלך עד ביאת הגואל.אנכי מצרף ספר שני שנקרא "דן הלכה למעשה" בענין נישואי תערובת ד"ל. בספר הזה אנכי דן בבכורי הבא על כנסת ישראל, בכל פרטי ודקדוקי הלכות האלה, לרבות עניין של פדיון הבן לילד שאביו מת, והמיוחד לילד שאין לאביו דין אבהות. סדרה מיוחדת בספר הזה בחסד ה' – בן ישראל בא על הבחורה, והיא בכבסה בהריון והחליטה להתגייר בזמן. היא מעוררת תודה לקל שעברנו באריכות כל הענין המסובך של הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה.ידידי היקר! אינני מאלו המבקשים כסף. אפילו בזמן שחרב חדה הייתה סובבת על צווארי, ובוודאי בזמן שאשתי החבובה הייתה חולה ובסכנת מיתה ד"ל, לא פניתי לחום אדם לאסוף כספים וכו'. אולם בשעתו המצבים — המטבע ירדה לאין ערך, המשכורת בישיבה וכו', וההוצאות החודשיות עולים מסכום ליום ליום. גם בזמנים הקדומים, כאשר ראש ישיבה בישיבתי היה מדפיס ספר עזרו לו במשהו. וזה לבד — היום אי אפשר לבקש מאף אחד. מתנהלת הישיבה על מחצית השקל.לכן שמחתי פני לידידי שליט"א, שהוא מן היחידים שהצליחו לעלות על הסולם העליון של המנהיגים המעולים בדורנו, וזכה תודה לקל שהשפעתו מרובה, ויש לו יכולת לעזור במה שהוא יכול לעזור. ואנכי מודה לו למפרע.ממני, ידידו הדורש שלומו וטובתו ומעריכו כערכו,חיים דובער בהגהת הקדוש מרן משה ראובן גולבסקי זצוק"ל היד מבריסק דלישא, ב"ב.למרות שאין מערבבים שני דברים ביחד ואין עושים מצוות חבילות חבילות, מכל מקום אנכי אזכירו על ספרי "אדם" מדוהמים, שלפי דעתי חי חיים כפולים — צדיק בסתר. ועיין בספרי במדבר, סוף דף צד ורצח, וכן בדף שכח וסכם שהוא מדבר בעמקים עמוקים בקבלה.

עין בדף ט"ו ד"ה יצא מת שכיפרה וכו' דברי קבלה וזוהר. עיין דף ב' בענין זירוע וחסרון כיס. עיין דף ח' וט' מר' אסי הגלילי עד פיסקא ב'. עיין בדף לח' ד"ה אלא במגילה. עיין בדף לט ד"ה – והניף, לפני ה' במזרח. עיין דף מ' פרעה התחיל בעבירה עיין דף מב להוציא ארוסה. עיין דף מג' ולא כשהאיש, עיין דף מה' שהיה דין הויאיל וכו'. עיין דף סז' וכי אחרים קברו אותו. עיין דף ע"א על מנת שאהי' שותה ייו וכו. עיין דף עג' כה תברכו. וברכך. עיין דף פו' מלא קבל משה מהם. עיין דף ק' מצווה שחוזר. עיין דף קז' ויקרבו סרס המקרא. בדף קכו וקכז

ב״ה יום שהוקם המשכן ראש חודש לחודש הראשון מחדשי השנה, יום שנטל י׳ עטרות. ונדמה לי שזה דומה למה שאמר הגה״ח המובהק מרן חייט העליר על מה שהקשה בכסף משנה, מדוע הרמב״ם אינו מונה מצוה מיוחדת מילת עבדים. והסביר גאון הגאונים הנ״ל שזה פשוט שמילת עבדים חלק מהמצוה הזאת, אפילו לאלו הסוברים שהאדון חייב כרת אם לא מל את עבדו במזיד והעבד מת, ודוק. באאמו״ר הגה״ח הק׳ משה ראובן זצוק״ל הי״ד, מח״ס ממקור ישראל, מבריסק דליטא, ברכה מרובה ושלום רב לידידי ורב חביבי מאז ומקדם ומשנים קדמוניות, ה״ה החכם השלם איש האשכולות כליל המדעים וכו׳ וכו׳ וכו׳ הגה״ג מוהר״ר נחום לאם שליט״א ויאריך ימים ובנעימים. באתי להודות לידידי מעכת״ה על השיעור הנפלא בלולב בשמן הלכה וקבלה והשקפה וכו׳, ואח״כ להעיר על דבריו כמה דברים: א) בספירת ימי ושבועי העומר וכן במנין בית דין הגדול שנים ושמיטות יש להעיר. בפרק י׳ מהלכות שמיטה ויובל הרמב״ם כלל אינו מביא סדר זה, גם אינו מזכיר ביד החזקה שחלק מהמצוה הזאת לספור שנים מלבד השמיטין. אינו מזכיר שמברכים על ספירת שנים ושמיטין. וכל מה שכתב בהלכות תמידין ומוספין סוף פרק ז׳ אינו מזכיר במספר שמיטין ושנים. ומה שמעלת כת״ר הזכיר לשון הרמב״ם בספר המצוות מצוה קס״א: ודע כי כמו שנתחייבו בית דין למנות שנות יובל וכו׳. ולענ״ד נראה שבין מה שכתב הרמב״ם כאן ובין מה שכתב הרמב״ם במצוה ק״ם, דבר עמוק מאד מלמדנו הנשר הגדול. כי להרמב״ם היה קשה למה בתורת כהנים בבהר בפסוק וספרת לך וכו׳ מביאים שני פסוקים ושם אומרים עד שיאסרו שני כתובים הללו וכו׳. ומזה למד הרמב״ם שזוהי מצוה אחת, כי אילו שתי מצוות – איך יאמר שני כתובים על שתי מצוות? והיה קשה לו להרמב״ם, למה בפרשת אמור אינם מביאים שום לימוד כזה, והרי גם שם יש שני פסוקים על שבועות ועל ימים ושם כתוב בפירוש בגמרא מצוה למימני וכו׳. ומכאן הוכיח הרמב״ם שגם בספירת העומר מצוה אחת. וזה דחה את השיטה שראתה בפסוקים שתי מצוות נפרדות – שבועות בפני עצמן וימים בפני עצמם. ובאמת האריך בזה הגר״א בביאוריו על תורת כהנים שם וכתב בפירוש שהגמרא במנחות מצוה למימני וכו׳ היא גזירה שוה משמיטין ויובלות. ומה שכתב שם הגר״א בלשון קדשו ודלא כמו שכתוב במורי בזה וכו׳, פירושו שהוא למד מדברי הרמב״ם שבין במצוה ק״ם ובין במצוה קס״א כך סובר הרמב״ם, וממילא כתב דלא כהסוברים אחרת. ושם גם פירוש הראב״ד והג…