לכבוד הרב פרופסור נחום לאם שליט״א רב "המרכז היהודי", מנהטן ניו יורק שלום וברכה, התעוררתי לכתיבת מכתבי זה עקב קריאה בעיון של מאמרך "מסבר באימון למדינת ישראל", שהופיע ב"פנים אל פנים". התרשמתי במיוחד משתי נקודות במאמרך הנ״ל, המהווים מאז ומתמיד עקרונות מנחים בהשקפתה ובדרך פעולתה של תנועת פועלי אגודת ישראל. שמחתי על כך למצוא במאמרך הגדרות ברורות וקולעות על שני עניינים אלה, והם: א. אתה כותב במאמרך: "מבחינה אינטלקטואלית יהיה עלינו לקבל על עצמנו את מה שתיאולוגים בני זמננו מכנים תהליך של דה־מיתולוגיזציה. ציונים דתיים ורבנים מייחסים למדינת ישראל איכות משיחית מסוימת. הם רואים בקיומה, באופן מפורש או בלתי מפורש, את היסודות הראשונים לבניין מלכות המשיח שתקום ביום מן הימים. הם מכנים אותה 'אתחלתא דגאולה' ואנו מזכירים את מדינת ישראל בתפילותינו כ'ראשית צמיחת גאולתנו'. אך אין ספק שמדינה של יהודים שבה מפרידים בין דת ולאום יקשה עליה לתבוע לעצמה יומרות משיחיות רציניות." היה זה דבר משמח בשבילנו למצוא הגדרה מפורטת בדבריך להנחת יסוד בה דוגלת פא״י מאז הקמת המדינה: שעם כל התקשרותנו לארץ ישראל ולמדינה היהודית – היינו, להגשמת הציונות המעשית והטבעית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה – אין אנו מוסמכים לתת לתופעה ההיסטורית הגדולה של שיבת ציון בימינו הגדרות משיחיות כלשהן, כמו "אתחלתא דגאולה" או "ראשית צמיחת גאולתנו". אנו הולכים בדרכו של ד״ר יצחק ברויאר ז״ל, הרואה ב"שיבת ציון" של ימינו אתגר ליהדות התורה, לפעול ולעשות בכל הדרכים להשלטת התורה בחיי העם כולו – בכלכלה, בעבודה, בציבוריות ובחברה – כדי להתקדם לקראת הגאולה השלמה המקווה. ב. אתה כותב: "ולסיכום, הנדבנות האמריקאית חייבת לסגל לעצמה את העקרונות הללו בכך שתגביר את תמיכתה במוסדות וארגונים המנסים לספח את המפעל הזה – לצאת לבתי הספר התיכוניים, לאוניברסיטאות, לעיר ולכפר, לקיבוץ ולמושב, ולשוחח כדבר איש אל אחיו עם אלה הנמצאים עדיין מחוץ למחנה התורה. עלינו להקדיש יותר תשומת לב לאותם מוסדות דתיים, מגן ילדים ואילך, אשר מכינים נוער ישראלי דתי לחיים פוריים בתוך מדינת ישראל, המלמדים אותו שלא לסגת אל מסגרות הגטו בישראל אלא לשמש פה לרעיונות התורה ובשורתה. עלינו להגדיל את תמיכתנו בבתי הספר הללו, בישיבות, בבתי הספר התיכוניים, באוניברסיטאות ובבתי ה…