לכבוד מורי ורבי הרה"ג וכו' שליט"א, שליט"א, הנני מעיז להיות בין חומסי עתותיו בשאלת הלכה למעשה. אך זכותי לעשות כן מצאתי בדבריו המלהיבים שדבר אלינו רק אתמול לרגלי חג הסמיכה, באמרו עלינו, תלמידיו ומעריציו, להגיש אליו כל השאלות החמורות ולהביא לפניו את כל דבר קשה. השאלה איננה מן השאלות אשר תשובותיהן נמצאות בש"ע, אלא מסוג הבעיות של public relations, ובכן פתרונה נעלם ממני עוד יותר. מרגע הראשון שראיתי תחת השפעת רומע"כ, למדתי להעריך את המפעל של רנין ישיבות – בתי-ספר כל יומיים – כהדרך העיקרי להרבצת התורה.

Dear Rabbi Soloveitchik: I thought you might be interested in the passage on the enclosed page, which completely vindicates your position. Most Respectfully Yours, Rabbi Norman Lamm.

Dear Rabbi Soloveitchik: I just this morning was leafing through the most recent issue of CCAR Journal, and happened to notice an article by Jakob J. Petuchowski entitled, "Some Reflections on the Reform Attitude Towards Divorce." I am enclosing a photocopy of the last page of his article which I think may be of interest in the light of our conversation earlier this week about the possibility of coming to some understanding with Prof. Lieberman about the divorce problem.Respectfully yoursRabbi NORMAN LAMM

כבוד תלמידי, הרב הג׳, איש האשכולות, שיח׳: שלום וברכה! אני מודה לו על אגרתו. יבורך גם הוא, ועל ידו תבורך רעיתן ויברכו כל צאצאיו, בגמר חתימה טובה לשנת חיים ושלום, רפידת רצון ה׳ וחסדיו הגדולים. בכבוד רב, יוסף דוב סולווויציק‎

Dear Rabbi Soloveitchik: In addition to the names I proposed as fellows for the Institute of Ethics, I would like to recommend Rabbi Shubert Spero of Cleveland, Ohio. Respectfully yours, Rabbi Norman Lamm.

לתלמידי הנכבד והנעלה, הרב הג', מוה"ר לאם, שיחי', שלום וברכה! תודה רבה על מכתבך לכבוד יו"ט של ר"ה. ובר כמוך תבורך גם אתה, ועל ידך יבורכו כל אנשי ביתך, בכתיבה וחתימה טובה לשנח חיים ושלום, אושר וגדולה. יהי ביתך כגן רוה מלא חסדי שמים. בכבוד רב, יוסף דוב סולוייצ'יק.

כבוד הגברת מרים שילה שתחי' שלום וברכה! אני מבקש סליחה על אשר לא נזדקקתי לאיגרתה בתכיפה, ואיחרתי עד כה. קשה הייתה עליי, וגם עדיין קשה, היא הכתיבה. שקוע הנני באבלות על מות רעייתי החביבה, בבת עיני וחמדת נפשי, זכרונה לברכה. עולמי התמוטט וחרב. כאמור, גם עכשיו אני כותב בדמע ובדם לבי הקרוע והמורתח. אני מודה לה על דבריה, ואני מקבל את תוכחתה ברצון. אמנם חטאתי לארץ הקודש. הנני בין המפגרים. מובן שהרבה גורמים בלתי תלויים בי עכבוני. בכל זאת איני מבקש אמתלא, ואין אני מלמד סנגוריה על עצמי. אשמתי, והקולר תלוי בצווארי. אשתקד החלטנו, אני ורעייתי ז"ל, לבוא ארצה ולעשות שמה כשישה חודשים, כדי לראות את הארץ ואת העם היושב בה. אולם, רבות מחשבות בלב אדם, אירע מה שאירע, ורבות אנחותיי ולבי דווי! הרבה ממכריי ומידידיי היושבים בין בארץ ובין בגולה, מאיצים בי שאבוא עכשיו. גם גברתי הדגישה במכתבה, כי שעת רצון וגם שעת משבר רוחני היא עתה. אולם רבותינו סיפרו לנו על כיפה של חשבונות שהייתה חוץ לירושלים, מפני שכל המחשב ומוצא חשבונו חסר מצטער, ובירושלים כתוב 'משוש כל הארץ'. הדברים קל וחומר לכיפה של אבלות קודרת שאני נמצא בתוכה, שצריכה להימצא חוץ לירושלים. איך אפשר לי עכשיו לעלות ירושלימה, ואני איש קשה רוח ומר נפש? אין ההשראה חלה במצב של דיכאון, עצבון וצער. אין גברתי צריכה להצטדק על דבריה. גם אני יהודי פשוט. בלשון רבנן דיבנה (ברכות יז), הייתי אומר: אני מלמד, והרבה העמלים עם הציבור בשדה החינוך התורני, מלמדים. אני מלאכתי בעיר ניו יורק הגדולה, במוסד רב תלמידים, והם מלאכתם בגבעת וושינגטון או במושב אחר במוסד מצומצם בכמותו. אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון לבו לשמים. מלאכת כולנו מוקדשת לטיפוח ערכי היהדות, מסורת אבות ותורת רבותינו, בעלי הקבלה וחכמיה.

לכבוד מו״ר הגדול שליט״א, אחדש״ת, הריני מתכבד לשלוח המחאה רצו״ד שמע״כ מחלק לצדקה כדרכו, ומוכן אני לציית לו ככל יושר יצווה עלי. לפני כמה שבועות הודעתי למע״כ על הד״מ של בני יהושע ז״י דפרשת וישלח אי״ה, ואח״כ שלחתי לו הזמנה להשתתף עמנו בסעודת משתה ובסיום למשניות סדר נזיקין, שיתקיים ביום א׳ לסדר ויצא. יודע אני כמה מעמיסים על כת״ר, וחס אנוכי על עתותיו הן ועל כוחותיו, ולכן לא האמנתי שיכבדני.

Dear Rabbi Soloveitchik: At the last Geneva Conference, a number of the members of the Jewish team were assigned various papers to be presented as the Jewish positions in the next round of talks scheduled to take place in early December. One particular theme was assigned to me, and I have just finished preparing a brief paper on the subject. Because it is quite sensitive, I take the privilege of sending you enclosed a copy of the paper, as well as my letter to Rabbi Henry Siegman on the subject. There are other matters I want to discuss with you as well, and I wonder if we can arrange to meet at your convenience in New York some time next week אי"ה. However, because this paper must be submitted in final form as soon as possible, my conversation with you cannot wait until next week, and I hope you will not mind if I therefore call you sometimes during this weekend to ask for your opinion.Respectfully,Rabbi Norman LammNL:cwEnc.November 22, 1972Rabbi Henry SiegmanSynagogue Council of America 432 Park Avenue SouthNew York, N.Y. 10016Dear Henry:I am sending you enclosed my first draft copy of the paper which was assigned to me at the last Geneva Conference.I regret, once again, that your letter suggesting a much earlier deadline for this paper never arrived, and that I am therefore technically late with this manuscript. Because I do want to give my colleagues, both here and in Israel, an opportunity to acquaint themselves with some of my thinking on the subject, I am sending you a copy of this manuscript which, I again emphasize, is only a draft. I may very well want to change a point here or there, and perhaps even revise some substantive portions.Cordially,Rabbi Norman LammNL:cwEnc.

My dear Dr. Belkin: Pursuant to our conversation of April 26th and in accordance with your request, I take the liberty of submitting this memorandum dealing with the educational problems we have frequently discussed and which are of genuine importance to the further growth and development of the graduate division of the Yeshiva. The suggestions here grow out of my personal experience both as a teacher at the Yeshiva, interested not only in classroom work but also in the emotional and intellectual response of students, and as a rabbi, observing Yeshiva graduates grappling with communal problems, counseling, preaching, and leading. I have also interviewed many students at different levels, and the general impression from all these conversations is that certain basic changes are inevitable if today’s student, tomorrow’s rabbi, is to avoid frustration, self-dissatisfaction, and feelings of inferiority that lead to cynicism or vanity. In candor, the Yeshiva student is not the happiest fellow on the American campus. He is far from convinced that he receives adequate rabbinical training or even the minimum indispensable knowledge for a successful career in the tradition of the rabbinate. He feels that the intellectual harvest at ordination is not commensurate with the investment of years and mental effort. Dissatisfaction with both Halachic and philosophical training leaves him feeling lost when confronted with either practical or ideological problems. This generates resentment and indifference toward his alma mater. After much reflection, I have concluded that comparison with the Lithuanian yeshivot of old is helpful: those institutions were built on total immersion in Torah study, served only a select few, emphasized depth over breadth, shunned practical application, avoided philosophical articulation, and had no promotion system. They may have been adequate for their time and place, but they cannot serve the American Jewish community. We must, therefore, formulate ant…