Correspondence
Letter to R. Eli Shulman about Birchat Hagomel and Hakarat Hatov (1993)
לכ' ידידי הנעלה הרב אליהו ברוך שולמן שליט״א, שלומו ישגא, חן חן למר על הערותיו – הארותיו על השיעור הכללי שהרציתי בביה״מ של ישיבתנו לכב׳ היארצייט של רי״א זצ״ל, הנה כל דבריו הם דברים של טעם, ואם כי יש להתווכח על הא ועל דא, בעיקרם הם דברים סבירים המתקבלים על הלב, והריני מודה לו על תגובותיו, ואעיר גם אני על כמה מההשגות שלו, א) כבי הקשה על מה שאמרתי שברכת הגומל היא חפצא של תפילה וע״כ צ״ל מעומד, מהא דתפילת הדרך ותפילת הכוכבים ללמוד את גירסו וכו׳ שבהן לא הזכיר הרמב״ם שצ״ל מעומד, וא״כ דקדק כבי שרק שמ״ע צ״ל מעומד משא״כ שאר תפילות, והנה כשאמרתי שהגומל הוא מטעם "תפילה" התכוונתי אך ורק לשמ״ע ולא לסתם תפילה בעלמא, ולדעתי הגומל הוא כתפילת מודים בשמ״ע רק שמודים הוא על ההטבות הסתרים שפוקדים את האדם "ערב ובוקר וצהרים", והגומל הוא על ההצלות הגלויות היוצאות מן הכלל, וכן אמרתי במפורש (והגם איתי בכתובים), וודאי שמהרתי והבלעתי את הדברים ולכן לא נשמעו היטב, ב) ולעיין מדוע צריך לענות אמן בהא דרבי יהודה ורבנן, כקושית הרא״ש שהביאו הטור, ותירוצו של האבב״ז שהם בירכו בלי בכוונה, "דיהבך לן", עת שרבי יהודה היה צריך לברך בגוף ראשון, "שגמלני", לכאורה זה תמוה דמה לי לשון הברכה הלא העיקר הוא מה שכיוון, אלא דבאמת צדקו דבריו ואולי זה תלוי במחלוקת החזו״א והבית הלוי בהסבר דין שומע כעונה, אם הוא מטעם שליחות ו״תפיסת גברא״ שהשומע עומד במקום העונה, או רק "תפיסת דברים" שהשומע תופס לעצמו רק הדברים של העונה ולא גופו, ותירוצו של האבב״ז הוא לפי השיטה ששומע כעונה הוא תפיסת דברים ולכן השינוי מגוף ראשון לשני מועיל מן השומע לצאת י״ח בלא עניית אמן, אבל לפי השיטה שעומד במקום המברך עצמו אין לחלק, ועיי״ש מה שכתבתי על זה בהרחבה ב״הלכות והליכות״ פרק ט, ג) מ״ש כבי לבאר לשון הרמב״ם "וכיצד מודה וכיצד מברך", הרי דבר חכמה ובעמו עלי דבריו, אולם ידע כבי שגירסא זו נמצאת רק בדפוסים אבל בכל כתבי היד הנמצאים תח״י ללא יוצא מן הכלל הגירסא היא "וכיצד מודה" בלבד, ובשיעור שהכנתי ולא מסרתי בע״פ בגלל חוסר הפנאי אחרי שקדמו לי שני נאומים לא קצרים כתבתי ליישב גם את נוסח הדפוס שיש כאן שני עניינים כאחד, דהיינו ברכת הגומל היא בעצמה קיום מצות הודיה והיא גם הברכה על המצוה, וע״כ כתב הרמב״ם על זה ״וכיצד מודה״ – כלומר, עצם מצות הודיה, ״וכיצד מברך״ – …
