Speech
הכרת הטוב בהלכה ובמוסר היהדות (1993)
חלק ההלכה רבי סעדיה גאון לימד לנו שיטתו שהתורה תוך־תוכה שכלית, ואם ייתכן שיהיה לאדם מספיק זמן ויהיה בעל שכל עדין ועין חודרת, יש לאל ידו להגיע לכמעט כל מצוות התורה בכח שכלתו האנושית. וכשבא הגאון להדגים דבר זה, קבע שהעקרון הראשון שהשכל הבריא מעלה הוא: הכרת הטוב, הגמול לטובה שנעשה דו. ומזה נובעים הרבה מצוות, כגון: תפילה, קרבנות, כיבוד אב ואם, הלל, בהמייז וכדומה. בשעור זה נתמקד בשלש דוגמאות של הכרת הטוב, והן ברכת הגומל, ברכת מודים בשמ״ע, ואמירת מזמור לתודה בפסוקי דזמרה. ועיקר דיוננו בזה הוא מצוד. שכל-כולה הכרת הטוב, והיא ברכת הגומל. ברכת הגומל ברכה זו מקורה בברכות דף נ"ד ע״ב בסוגיא דדי צריכין להודות, ורבו גם רבו הקשיים גם בגמרא עצמה גם בראשונים, וישנם א י-אלה דיוקים וחילופי הנוסחאות בטוגיא קצרה זו שאינם אומרים אלא דרשני. למשל, שאלה פשוטה: הסוג יא עצמה מתחילה, "אמר רב יהודה אמר רב, ארבעה צריכין להודות" ומזכיר את הארבעה ומביא ראיות לכולם מתהילים ק״ז, ואחייב, "מאי מברך, אמר ר׳ יהודה, ברוך" וכוי. ומזה כנראה שרב בעצמו לא פירש איך צרי כי ן להודות ומהי ההודאה, ור׳ יהודה הוא שקובע שההודאה היא בצורת ברכה. ולכאורה היה על רב בעצמו לבאר מהי ההודאה, שהיא ברכה, ועל ר׳ יהודה למסור לנו את נוסח הברכה.1 ועוד: הרמב״ם פ״י מהלי ברכות ה״ח: ״וצריכין להודות בפני עשרה, ושנים מהם חכמים שנאמר וירוממוהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. וכיצד מודה וכיצד מברך, עומד ביניהם (דהיינו, בין שני החכמים) ומברך בא"י אמ״ה הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב." וקשה מ״ש הרמב״ם שבברכה זו "עומד ביניהם", שצריך לעמוד, ודבר זה לא נזכר בש״ס, ומהו מקורו לדין זה? והנה הנ״ל היא הגירסא ברמב״ם בדפוס שלפנינו, והכסף משנה והרבה אחרים טרחו ועמלו ליישב לשונו הכפול, "וכיצד מודה וכיצד מברך". והגרי" קאפח בפירושו למשנה תורה בהלכה זו קבע שהגירסא הנכונה היא "וכיצד מודה" ומשמיט "וכיצד מברך", וכתב שכן היא הגירטא בכל כתבי- היד. האם אפשר לקיים שניהם, או האם יש ט״ס באחת מגירסאות אלה? 1 שאלתנו היא לפי הגירסא בש״ם שלנו, הנדפס, "א״ר יהודה אמר רב", ולא לפי כ״י מינכן ואחרים המשמימים המלים "אמר רב", ועיי בד״ס על אתר. 1 hodaya2.new/Harch 28, 1993 ועוד יש חילופי גירסאות בנוסח הברכה, שבדפוס הוא "ברוך גומל חסדים טובים", וברי"ך ורא״ש וטוש״ע הוא כמ״ש הר…
