כנסת ישראל - תחת כנפי השכינה (1992)

/ כנסת ישראל - תחת כנפי השכינה (1992)

Outline

September 23, 1992

כנסת ישראל - תחת כנפי השכינה (1992)

The Rabbinate

View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

RELATED CONTENT

Outline

Address to Rabbinical Council of America (1992)

Carl Becker, the great American historian, once said, “It is important every so often to look at the things that go without saying to be sure that they are still going.” So, let’s take a good look at ourselves – to see if things are still going, and if not, why not; where we seem to be heading in the future; and what we can do about influencing that future direction. Of course, talking about the future is a thankless task – אמרו חז״ל: מיום שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים... Maybe that’s why a great חכם, Albert Einstein, said: “I never think of the future; it comes soon enough.” The categories of gadlut and katnut – drawn from Kabbalah and popularized by the Hasidic movement – apply not only to individuals but to collectivities as well. These terms, which denote states of spiritual and intellectual expansion (gadlut) or constriction (katnut), help us understand where we are and perhaps how to move forward. At present, we are clearly in a state of katnut. Those who deny it – such as Charles Silberman (A Certain People) and others – do a great disservice. The data are sobering: the CJF reports a 52% intermarriage rate; Prof. Seymour Martin Lipset noted that only one-quarter of children raised Orthodox remain Orthodox (a statistic I question, but still find disturbing); Prof. Samuel Heilman reported at a recent OU–YI–RCA conference that Orthodoxy comprises only 6–12% of the Jewish population, and that a significant portion of Modern Orthodox Jews are defecting or becoming marginalized; there is growing financial stress, even before the Reichmann collapse – median incomes have declined, families are smaller, and women working outside the home adds pressure; Modern Orthodox education has been ceded to teachers to the right, leading to either a deepening rift with Haredim or a merging into “nominal Orthodoxy”; Orthodox synagogues are shrinking and may no longer be able to support full-time rabbis; an AJC report (“The High Cost of Jewish Living”) highlights further strai…

Note

Ideas for Chag Hasemicha (1989)

The address should consist of a kind of manifesto of Yeshiva University's philosophy of the rabbinate. It should include the primacy of Torah; Torah U'Madda; the ideal of service to the community; the combination of commitment and open mindedness, loyalty to Orthodoxy and Outreach to the non-Orthodox community, dedication to our own religious growth and the spiritual and well-being of others. Included in this, should be a statement on the combination of a sense of responsibility to Torah (and, hence, the careful consultation with Roshei Yeshivah and older colleagues on important questions) together with the assumption of one's own professional, spiritual, and halakhic responsibility. Speak about Rav Chaim Volozhener's teaching of intellectual independence, and how he learned this from the Gaon, and how he even used it in refusing to go along with the Gaon's fulminations against Hasadism. In this connection, two of my greatest recollections of Rabbi Soloveitchik are: when he scolded me in class (see my Introduction to the two volume Soloveitchik Festschrift) and when I asked him about the Manhattan eruv, he told me to go figure it out myself and do what I think is right.

Speech

דברי פרידה למסיימי חק הלימודים לסמיכה (1982)

ברצוני להתמקד במסיבה זו על עניין שכולנו ערים לו ובכל זאת כאילו גזרנו עליו את השתיקה, והוא, הבעיות הדתיות בבתי כנסת ובבתי ספר וישיבות בהם תשמשו בקודש. כמעט מן הנמנע, שבקהילה/בית ספר שלכם תהיה אוכלוסיה מעורבת, דהיינו, דרגת שמירת המצות ויראת שמים לא תהיה מעור אחד, אלא זה בכה וזה בכה. דבר זה לא יגרום לכם נחת רוח ושלות הנפש, אבל עליכם להתאזר ולהתכונן לזה ולהכין את ה"חלק החמישי של השלחן ערוך" שלכם נוסף להלכות קצובות והדרכת רבותיכם.וכתשורה לכבוד פרידתכם, יורשה לי להתוות לכם כמה קווים כלליים שאולי תוכלו להיעזר מהם כשתעמדו מול בעיות כאלה. ואתמך יתדותי בפרשת השבוע לגלות דעת התורה בהלכות ציבור.הגישה לשמאל — אלה שלא הגיעו עדיין למלוא קומתם הרוחנית: אחרי עוון המרגלים מתפלל משה בעד בנ״י לאמר: "ועתה יגדל נא כח ה׳ כאשר דברת לאמר, ה׳ ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה וגו׳". ורש״י על אתר מביא דברי הגמ׳ סנהדרין קי״א ע״א: ה׳ ארך אפים — לצדיקים ולרשעים; כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שהיה יושב וכותב ה׳ ארך אפים. אמר לו \[משה להקב״ה] לצדיקים; אמר לו הקב״ה — אף לרשעים. אמר לו, רשעים יאבדו. אמר לו, חייך שתצטרך לדבר. כשחטא ישראל בעגל ובמרגלים, נתפלל משה לפניו בארך אפים, אמר לו הקב״ה, והלא אמרת לי לצדיקים. אמר לו, והלא אמרת לי אף לרשעים. על פי הכלל של "והלכת בדרכיו", שומה עליכם להתייחס ל״רשעים" באותה מידה של אריכת אפים, לא להכות אותם על קדקדם, לא להרחיקם ולדחותם אם כי לא להיכנע לכל תביעה שלהם. תזכרו פירוש הנצי״ב על המשנה באבות "אהוב את הבריות ומקרבן לתורה", שמוכח מעצם המשנה שהחיוב לאהוב את הבריות הוא כשהם רחוקים מחיי תורה ומצות. וודאי שאין לזלזל בהם או לביישם. ועוד: כמה פסוקים אחר כך, אומר ה׳ למשה ולאהרן, "עד מתי לעדה הרעה הזאת..." והמשנה ריש סנהדרין (מובא ברש״י על אתר) ש״עדה" הם המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה. נמצאינו למדים שכל דין של עשרה לדברים שבקדושה מקורו ב—עדת רשעים! אין לזלזל איפוא בשום יהודי שהיום הוא בגדר רשע ואולי מחר יחזור בתשובה וישגשג. "טוב ארך אפים מגבור" (משלי טז:לב). קל מאוד לדחותם בזרוע, או בקול, אבל הרבה יותר חשוב לקיום היהדות הוא לקרבם, להתיחס אליהם באריכת אפים, ולאהבם. ר׳ ישראל סלנטר היה אומר, על מה שאמרו חז"ל "הוכח תוכיח אפילו אלף פעמים", שהפשט הוא שכל תוכחה צריכי…