הערה לענין כיבוד אב ואם אחר מותם (1968)

View The Text

This content is currently available in its original PDF format. As we expand the library, we plan to add a text version as well.

אשו משום חציו (2000)

קביעת הזמן בפעולה נמשכת בהלכה: התורה (שמות כ"ב:ה) קובעת דין אש כאחד מארבעה אבות נזיקין: "כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה." והגמ' ב"ק כ"ב ע״ב מגדירה טיבו של אש בהלכה: אתמר רבי יוחנן אמר אשו משום חציו, וריש לקיש אמר אשו משום ממונו... ת״ש המדליק את הגדיש והיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו, ונשרף עמו, חייב; עבד כפות לו וגדי סמוך לו פטור. בשלמא למ"ד אשו משום הכי פטור, אלא למ״ד אשו משום ממונו אמאי פטור, אילו קטיל תוריה עבדא הכי נמי דלא מחייב, אמר לך ר"ל הב״ע כשהצית בגופו של עבד דקים ליה בדרבה מיניה.וידועים דברי הנמוק"י שם. שהקשה לר״י דאמ' איך אנו מדליקים בערב שבת והנר הולך ודולק בשבת, הרי הוי כאילו הוא הדליקו בשבת כיון דאמ"ח. ותירץ, דאמ״ח הכוונה הוא דאנו רואים כל מה שנעשה אח״כ בסיבתו הוא כאילו נעשה עתה בעת ההדלקות ומכיון שההדלקה היתה בערב שבת, שפיר מותר להדליק.והנה חידוש זה של הנמוק״י יש עליו עוררין מבין הראשונים משני צדדים. א', מטעם אלה שמתנגדים לזה שאפשר ליישם מושג זה של אמ״ח לנושאים חוץ מנזיקין. ובי, אלה שמעררים על עצם חידושו שכל הפעולה הנמשכת מתייחסת לתחילתה. ועיר על הנושאים האלה, על הראשון ראשון.האם אמ"ח תופס לגבי תחומים זולת נזיקין?שיטת תום': הגמ' בסנהדרין ע"ז ע״א אומרת: "אמר רבא, כפתו ומת ברעב, פטור (שההורג אינו מזומן) ואמר רבא, כפתו בחמה ומת, בצינה ומת, חייב (שההורג מזומן) .סוף חמה לבא, סוף צינה לבא פטור. ואמר רבא, כפתו לפני ארי, פטור (שאפילו לא כפתו היה בסכנה מפני הארי), וכוי." ובתוד״ה סוף חמה לנו, ח״ל: "ומיהו אם כפתו בפנים והביאו במקום שסוף חמה לבא וסוף צינה לבא נראה דהייב למ"ד אמ"ח דלענין מיתה נמי מחשבין באמ"ח כדמוכח בכיצד הרגל (שם כ"ב ע״א)" ומזה שהתוס' ס"ל כהנמוק"י, דאמ"ח שייך גם לנפשות ולשאר איסורין – ואפילו כשאינו מדובר באש.שיטת הריין: בחידושי הריין לסנהדרין ע"ז ע"א כתב, ח"ל: "אע"ג דאמ"ח, וחייב בדי דברים, מ״ט לא מיחייב מיתה אא״כ נפל לתוך האור וכבשו שם או שדחפו לאור ואין יכול להעלות משם, דעביד מעשה ממש." ומזה שהר"ן חולק על דעת תוס' והנמוק"י, וס"ל שאין ליישם את הכלל של אמ״ח לנפשות ושאר איסורין, ומסתמא זה כולל גם שבת וכדאי להוסיף שהאבני נזר (חלק או"ח סי' שפ"ח ד״ה גי) כתב שמכיון שדעת הנמוקי יוסף דחייב בשבת על אמ״ח היא נגד הר…

Talmudic Analysis Practical Halacha

בענין מת מצוה קונה מקומו (2005)

הגמ' בבא קמא פ' ע"ב מציעה עשרת התנאים שהתנה יהושע בן נון בשעת חלוקת הארץ: ת"ר, עשרה תנאים התנה יהושע: שיהו מרעין בחורשין ומלקטין עצים בשדותיהם ומלקטים עשבים בכל חוץ מתלתן וקוטמים נטיעות בכל מקום חוץ מגרופיות של זית ומעין היוצא בתחילה בני העיר מסתפקין ממנו ומחכין בימה של טבריא ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה מליאה כרכום ומהלכים בשבילי הרשות עד שתרד רביעה שניה ומסתלקין לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים והתועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד ומת מצוה קונה מקומו.הצד השוה בכל עשרת התנאים אלו הוא שדרך כלל יש לאדם בעלות בלעדית על הרכוש שלו, אולם יש מקרים שהחכמים ראו לנכון מטעמים מוסריים להפקיר רכושו של אדם פרטי, ולהעבירו או כולו או חלקו לאדם אחר שנמצא במצוקה.האחרון של עשרת התנאים האלה הוא שמת מצוה קונה מקומו. ורש"י פירש, ח״ל: "מקום שנפל שם בעת מותו קנאו לקבורה ואין בעל השדה מעכב עליו."ב. מת מצוה קונה מקומוהנה המושג של ממקו״מ יש לו שני רבדים: הראשון הוא המצוה לקבור את המת שלא יתבזה כשגויתו מושלכת כבהמה, והשני הוא שקונה מקומו להקבר במקום שנפל. מלשונה של הגמ' על תקנות יהושע נראה בעליל שהמצוה לקבור את המת - האיסור להניחו מושלך בבזיון - היה ידוע ומקובל לפני זה, וחידושו של יהושע היה שהמת מצוה קונה את מקומו.הרבד הראשון. מצות קבורה, נובע מן הפסוק "לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא כי קללת אלקים תלוי." הגמ' בסנהדרין מ"ו ע״א מבארת, "כלומר, מפני מה זה תלוי? מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל ... כל המלין את מתו עובר בלא תעשה, הלינהו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים אינו עובר עליו." ומובן מאליו שעל קרוביו או ידידיו של המת *חייבים להביאו לקבורה. אבל אם אדם פגע בגופה שאינה ידועה מי הוא, יש מצוה מיוחדת לקבור אותה ("מת מצוה") - ועד כדי כך שאפי כהן ונזיר מותרים ואולי חייבים להטמא לו.ג. מקור הכללושורש דין זה מבואר בסוגיא ברכות י"ט ע״ב שם יש דיון על כבוד הבריות, מתי דוחה מצוה ומתי לא, ושם למדנו:ת״ש "ולאחותו" [שהכהן מיטמא לה] מה תלמוד לומר? הרי שהיה הולך [כהן] לשחוט את פסחו ולמול את בנו, ושמע שמת לו מת, יכול יחזור ויטמא? אמרת, לא יטמא. יכול כשם* מאמר זה מוגש בכבוד ויקר לידידי ועמיתי היקר הרה״ג רבי זבולון חרל״ם שליט״א כאות הוקרה והכרה על עזרתו …

Talmudic Analysis Practical Halacha

שני אחים וערכאות הממשלה (2004)

רב אחד בקהילה חשובה פנה אלי בשאלה מאוד כאובה: שני אחים, אמידים עצומים בעלי צדקה וחסד ותומכים את ביהכנ״ס ביד רחבה, שותפים כמעט בכל נכסיהם. והנה פרץ ריב מלא קנאה ושנאה בין ראובן הבכור ושמעון הצעיר ממנו, ולא יכלו לדבר שלום איש את רעהו. וכשהתגברה אש המחלוקת בין שני האחים, הגיש ראובן תלונה בערכאות הממשלה נגד שמעון, וכך הגיע המצב לידי שנאה גלוייה בלי מצרים. שמעון התעקש ואמר שאם גבאי ביהכנ״ס יתנו איזשהו כיבוד לראובן, יתפטר מהקהילה ושוב לא יימנה בין תומכיה אף לפרוטה. הרב נמצא במבוכה נוראה, שפרנסתו וקהילתו שתיהם בסכנה. שמעון לוחץ על הרב שינדה את ראובן מאחר שהוא התחיל בהתערבותו של הערכאות. הרב ביקש ממני חוות דעתי. והנה לכאורה אין ספק ששמעון צודק שכן פסק הש״ע ביו״ד סימן של״ד סעיף מ״ג: על כ״ד דברים מנדין את האדם ואלו הן... ט׳, המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבי׳ אנסין והוציא ממנו ממון בעדותו שלא כדין מנדין אותו עד שישלם. והרמ״א מוסיף בשם המהרי״ק: ואין צריכין לענין נידוי עדות וראיה ברורה אלא אומד הדעת באמתות הדברים שהתובע טוען ברי ואז אפי׳ אשה אפי׳ קטן נאמן אם הדעת נותן שאמת הדבר . לכאורה פסק הש״ע הוא שאיסור ערכאות והעונש של נידוי הם רק אם יש צד של חסרון כיס, אבל אם אין צד כספי אין איסור בדבר או לפחות לא חל עליו עונש נידוי.אולם הדבר הוא לא כל כך פשוט, שראובן טוען שהבקשה שהגיש נגד שמעון מטרתו רק להכריח את שמעון שיגלה לו את כל הנכסים והעסקים שהם בשותפות. לפי טענתו, שמעון סרב לעשות כן ולפיכך נאלץ להביא את העניין לבית המשפט הממשלתי. ואמנם עיון קל במסמכים הליגליים כנראה תומך טענתו, אך דא עקא שעיון חודר מעמיד את העניין בספק, שכן בטופס המסמך אומר ראובן שמטרת הבקשה לתת דו״ח על העסקים שהם בשותפות היא שלא להשאיר את יורשיו בלי כל, והסגנון מורה שיש בזה תביעה של ממונות, שכן הוא כותב שבלי הדו״ח הבנים שלו will result בנזק כבד, כאילו זה ודאי שיפסידו ועל כן מוכרח שמעון לשלם, ולא כתב סתם בלשון חשש: may result .אבל אם נניח שאין במסמך זה של ראוp משום תביעה לפיצויים כספיים, עוד אנו עומדים מול השאלה אם אמנם עצם ההליכה לערכאות בעניינן משפטי בלי תביעה לתשלום הוא נגד הדין או לא.כאמור, מדברי הש״ע ביו״ד הנ״ל, משמע שרק אם יש צד של ממונות חל עליו עונש נידוי אם פנה לערכאות. אבל בש״ע חו״מ סימן כ״ח סעיף ג׳…

Talmudic Analysis Practical Halacha